תחת שיעור קופירייטינג קיבלנו משימה, לצלם פרסומת, כל פרסומת, כל מוצר שנרצה, כל מסר שנרצה, כל אורך שנרצה, אבל מה? רק בשוט אחד. חופשי ומגביל כשני קטבים. 

חשבתי, מה מתנהל בזוית אחת? תיאטרון. ומה אני אוהבת לעשות? לאייר. מה האיחוד של שניהם? תיאטרון בובות!

עלו לי שני דברים: 1. המוצר החדש של ויסוצטי "ויסוצקידס", שיש בו תה בטעם פטל, והסיפור "מיץ פטל" עם דמויות בסיסיות ולוקיישן מאוד מסויים. וגם איורים מאוד אינפנטילים, שבסוף רק רמזתי אליהם. 

בניתי בית בובות ומשם תראו בעצמכם. 

בעיקר היה מצחיק לעשות את זה. מקווה שלפחות את זה רואים בסרטון. 

https://www.youtube.com/watch?v=RGvLin8lRpg 

*שיעורי הבית מהשיעור הקודם לשיעור תסריטאות (בקופירייטוינג).

יום / פנים (מתחיל מחוץ לבית וממשיך בבית).

אלכסה, (בת 27), הולכת ברחוב מלאה באנרגיה ואדרנלין בחזרה מיום צילומים כדוגמנית בקמפיין "פרובונו" בהתנדבות. היא לבושה בשמלה קלילה ומעט חושפנית. היא מבחינה באוטו מסויים ונראית מופתעת, היא מתחילה להאט את הליכתה ומנסה להסתיר את גל האנרגיה.

בזמן שהיא פותחת את דלת הבית, היא אומרת "שלום" בהתלהבות וכשהדלת נפתחת היא רואה את יוני, החבר שלה, חותך סלט. הוא אומר בחוסר ריכוז "היי" בחזרה. ברקע הטלויזיה פועלת.

היא מחבקת אותו מהגב בחנפנות חיננית והוא מתארגן תוך כדי להגשת האוכל.

יחד הם צופים בחדשות, הוא מרוכז והיא מנסה להשקיט את האדרנלין.

כשהתוכנית נגמרת, שניהם קמים לכיוון המטבח ואלכסה אומרת ליוני "אני אוהבת אותך". הוא מחייך ומחבק אותה. בזמן שהם מחובקים היא אומרת לו "אני חייבת להגיד לך..." (פאוזה) "אולי אני לא חייבת דווקא עכשיו". למרות התלבטות ניקרת, היא ממשיכה: "היה לי מוזר היום לראות זין של מישהו אחר".

יוני נהיה רפוי ומבטו מתרחק.

אלכסה מנסה לחייך חיוך מפייס, כאילו מנסה למחוק את מה שאמרה.

יוני עוזב סופית את החיבוק ופונה לכיוון המקלחת. הוא שותק זמן קצר, שמרגיש כמו נצח, ומודיע בשקט "אני הולך להתקלח". אלכסה בינתיים עומדת, כאילו נזהרת לפוצץ בועה בלתי נראית, ואומרת "ידעת שאני הולכת לעשות את זה, כל מה שאני והוא עשינו היה בכאילו. חוץ מזה זה היה למטרה טובה. אני אוהבת אותך".

"אני יודע" הוא אומר.

"אז מה אתה חושב על זה?" אלכסה שאלה.

"אני לא חושב, אני מכחיש". הוא אמר תוך שהוא נכנס למקלחת.

(יום / פנים / חדר חקירות במשטרת רמת גן)

נערה בת 15 ניצבת בכניסה לחדר חקירות בבטחון יחסי לעצמה. החדר מואר והנערה משתעלת קצת מריח הסיגריות.

שוטרת שיושבת בצד השני של שולחן מלא בניירות ותיקיות, מבקשת מהנערה שתתישב מולה.

הנערה מתישבת כיסא הריק ואומרת לשוטרת "סוף סוף קראתם לי".

השוטרת פונה אליה בסתמיות ושואלת "מה קרה בשלושה באפריל?"

הנערה מופתעת, כמעט בהלם, שואלת "מה הקשר ליום הזה?"

השוטרת מראה לנערה מסמך מתוך הבלאגן, עליו כתוב נושא התלונה – אירוע אלום בתאריך 3 בצדמבור, מצד הנערה, היא מספיקה לקרוא שהמתלונן הוא רועי.

הנערה מחווירה ועיניה מאדימות. בבלבול היא שואלת "מי הוא התקשר? איזה מקרה אלים בראש שלו? לא רשום אצלך שאני פניתי אליכם לפני חודשיים בגללו? מה בכלל קרה באותו היום? איזה יום זה היה בכלל?"

השוטרת מתארת לה מקרה שהיא ביצעה באותו רועי, הנערה בהכנעה מאשרת את כל המעשים וממלמלת שהוא תמיד ינצח אותה.

(הערת המורה: להעצים את הסצינה למעניינת. כרגע אחרי הטוויסט הצסינה נהיית משעממת).