אתמול בערב שתיתי, אוליי זה מה שנתן לי את האומץ לעשות את מה שעשיתי.
אני הייתי כל כך איום לאמא אני בכלל מתעלם ממנה אני לא יכול אני לא מרגיש שזה נכון להיות איתה אז זה מה שקרה..
היא הרגישה שאני לא הכי מאושר ושאני ואבא מסתירים ממנה משהו
"מציק לך משהו מה מציק לך?
לי?!!!כלום
לא!מציק לך משהו !את עצובה?
כן מאוד..
למה?
בגללך.
בגללי? אבל אני לא מחסירה ממך כלום ..אני מחסירה ממך משהו?
כן..
מה חסר לך?!
את!!.."
~דממה~
היא חיבקה אותי..לא האמנתי שהיא חיבקה אותי..כמה זמן עבר מאז החיבוק האחרון.
היא קראה לי לחדר שלה
אמרתי לאבא שיבוא איתי לא הייתי מסוגל
הוא סיפר לה שאני מזיק לעצמי שאני צריך פסיכולוג (החלק של זה שאני צריך מיון הוא החסיר אני הוספתי אחרי שהלך מהחדר)..
"למה ככה רע לך?
אני לא יודעת..
מישהו הציק לך?נגע בך? עשה לך משהו?
לא אמא..
אז מה קרה? החברות בבית ספר? את מאוהבת במישהו והוא לא שם עלייך?
לאא...בכלל א ממש לא אני לא
את מאוהבת במישהו?
לא..אני לא אני בכלל לא אני לא מאוהבת במישהו ולא אהיה מאוהבת במישהו!
את מבולבלת?
O_O..מה זאת אומרת..
לאא אם..לא מבחינת..אםם לא משנה..אז למה את עושה את זה לעצמך בעצם?
בגללך!
בגללי?
כן."
~שוב חיבוק~
את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל, אני אמא שלך..לא משנה מה תהיה הבחירה שלך אני אוהב אותך. לא משנה מה תחליטי לא משנה מה תהיי אני עדיין אוהבת אותך את הבת שלי.
היא יודעת עליי?! O_O
היא יודעת עליי!! D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
S.J