כשנפגשנו הוא היה תמים כזה. פשוט כזה. חמוד ומקסים. עיניים גדולות, כחולות, אישונים רחבים, שפתיים שצועקות "נשקו אותי". והתחלנו לצאת. הוא היה חמוד בהתחלה. ואז הוא התחיל לבקש בקשות מוזרות. "תמצצי לי ת'זין". "תני להביא לך ביד". הוא היה צועק עליי "תתפשטי כבר, זונה!". וצייתתי. הייתי חייבת. הוא היה מרביץ לי כשלא צייתתי. מכה אותי חזק חזק. לאט לאט התחלתי לשקוע בדיכאון, לעשן ולחתוך את עצמי. כשהוא גילה, היו עוד אנשים איתנו. והוא אמר שזה נורא ושהוא לא רוצה לראות אותי נפגעת. ואז כשהיינו לבד, הוא היה פותח את הצלקות המגלידות ומלקק את הדם, לוחש לי "תסבלי". סבלתי. כמו גדולה סבלתי. הוא עשה עגיל בגבה. "את יודעת כמה כאב לי?" הוא שאל. עניתי שלא. הוא לקח סכין ושרט את הגבה שלי. טפטף לי על הריסים דם כהה. "ככה כאב." הוא חייך אליי.
ואז יום אחד אצלי בבית, היינו לבד. הוא ביקש ממני למצוץ לו שוב. עשיתי פרצוף אבל פתחתי את חנות המכנסיים שלו. הוא פשט מעליי את החולצה ומישש לי את החזה ולחש "לא. אנחנו לבד. נמאס לי מהמציצות הפאקינג גרועות שלך. היום אנחנו מזדיינים מאמי שלי. ואת תספרי לחברות שלך כמה שנהנית, כן?" הוא הוריד לי את המכנסיים והתחתונים. לחשתי בשקט שאני לא רוצה, והוא נתן לי סטירה וצעק עליי לשתוק. הוא השכיב אותי על המיטה והחל להדחף לאט לאט לתוכי. הכאב היה בלתי נסבל. צעקתי שיעזוב אותי והוא סתם לי את הפה בנשיקות. ניסיתי לדחוף אותו והוא נשך אותי. נשארתי שם, חסרת אונים תחת גופו החסון. כואבת ודומעת. בוכה.
למחרת לקחתי בדיקת הריון כי הוא לא השתמש בקונדום.
התוצאה הייתה חיובית ונכנסתי ללחצים כי אז הייתי בת 15 ולא ידעתי מה לומר להורים. חשבתי עליו שהוא מסכן ואין לו משפחה והוא מרגיש לא אהוב, ולכן הוא עושה מה שהוא עושה. הוא בעצם אוהב אותי. נכון?
לאחר מספר שבועות הלכתי לאולטרסאונד. בכיתי והייתי לחוצה, אחותי הגדולה הייתה איתי.
לא היה תינוק. האובר מת. הייתי צעירה מדי. הייתי רוצה שתהיה לי ילדה. אם היא הייתה בחיים..איך הייתה נראית..?
לפעמים אני מתפללת כל לבי שזה היה רק חלום..אני עוצמת עיניים וצובטת את עצמי..אבל כשני פותחת, העולם קודר ואכזר כשהיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Professional Dreamer