קח את הנשיקה ושמור אותה בכיס.

הוא היה סתם אחד ברחוב. ואז, יום אחד, בום. הוא סתם אחד ברחוב עם שם, כתובת ותחביבים. לאט לאט, אנחנו ידידים. ואז כבר חברים טובים, ודי מהר כבר יזיזים..ועכשיו? אנחנו ביחד עכשיו. ועכשיו טוב לנו. אני מרגישה שאני חיה כמו בסרט קומדיה רומנטית, הוא הגיבור ואני הגיבורה, ולכל אחד יש שורות ריקות שהוא צריך למלא במילים קיטשיות להחריד שפשוט מחממות ונעימות בלב. ואני אוהבת את זה, ואני חושבת שהוא גם. 

ירד אתמול גשם. הרבה גשם אפילו, והוא ואני ישבנו בפארק על ספסל באמצע הדשא, מחזיקים ידיים. הרמנו שנינו מבט לשמים, וטעמנו את הטיפות שקיררו את שפתינו החמימות. הגשם התחזק, והחלטנו ללכת. רצנו מהר מהר לכיוון הדירה, אלא שהגשם היה חזק מדי. אז עצרנו לנו בפינת רחוב מאחורי קיר, ונכנסנו לגינה של מישהו. התכופפנו ונדחסנו אל מתחת לעצים, והתיישבנו על פח ההשקיה, רטובים וצוחקים. כמו ילדים קטנים, שיחקנו מחבואים עם הגשם. הוא הביט בי עם העיניים הכחולות כחולות שלו, ואני החזרתי מבט עם העיניים הלא כחולות בכלל שלי. "היום עושים מה שאת רוצה" הוא אמר לי בשקט וחייך חיוך שכיווץ לו את העיניים הכחולות האלה שלו. "אני לא בטוחה מה אני רוצה בדיוק.." לחשתי חזרה. "אבל אני חושבת שאנשק אותך כל כמה זמן..זה בסדר?" הרמתי אליו את מבטי. הוא צחק. "אני חושב שאוכל להתמודד עם זה." הוא אמר בביטחון. "נראה אותך" אמרתי בשובביות שכזו, וליקקתי את לשונו הנעימה, נשכתי בעדינות את שפתו התחתונה. זה היה נהדר פשוט, אצבעותיי הקרות על גבו החם, בזמן שאצבעותיו שלו אוחזות בשיערי בתשוקה בוערת.

מאושר ושמח לי כמו שלא היה כבר מזמן.

הוא שלי, ואני רוצה אותו. רק עכשיו גיליתי כמה הרבה. אני מרגישה שפתחתי דלת לעולם שלם של רגש אליו, רגש בכמויות בלתי נדלות. רק להיות איתו. רק לדבר איתו. רק אותו. לפחות בינתיים.

"אל תפחדי" הוא אמר לי אתמול. "אני כאן בשבילך, לא משנה מה תצטרכי. כתף לבכות עליה או משהו..אני פה, ואני לא הולך לשום מקום.את תקועה איתי לתמיד." חייכתי אליו בשקט, והוא אמר "וואו, אחושרמוטה קיטשי!" ושנינו צחקנו בקול רם.

מה קורה איתי ואיתו? אנחנו..

ביחד עכשיו :).