נקודת אור בודדה, בעלטה שבתוכי.
יד מושטת באפלת המכה התשיעית שתקפה את חיי לפתע, בלי שאהיה מוכנה מראש. בלי להודיע.
אני מרגישה צעקת פחד בגרון, אבל אני לי צורך לשחררה, ואני חשה בה צוללת אט אט פנימה, נבלעת בתוהו ובוהו של רבדים הרמכיבים אדם- זו אני.
בת אדם. בת חווה, אם לדייק. בת חווה פשוטה ככולן, רגילה ונורמלית. ברוך ה'. יש לי קצת יותר השכלה מאלו, וקצת פחות השכלה מאלה. יותר כסף מאנשי המדינה הזו, ופחות כסף מאנשי המדינה ההיא. אני ממוצעת. אני לא בקצה. אני בסדר. הכל בסדר. תודה לאל.
יש לי משפחה, ברוך ה'. שני הורים, נשואים באושר זה 12 שנה, ברוך ה'. אחים בכל מקום אליו אני מפנה את ראשי, ברוך ה'. חברות וחברים רבים כאוות נפשי, מכל המינים, הסוגים והצבעים, מצחיקים, אוהבים, קיטשיים, שטחיים, עמוקים, חכמים יותר ופחות, אבל כולם כולם- חברים, ברוך ה'. הציונים שלי טובים, ברוך ה'. יש לי עבודה, ברוך ה'. יש לי עזרה, ברוך ה'. יש לי חבר אחד מיוחד ומקסים, ילדקסם שכזה, שאני אוהבת יותר מכל דבר שאני יכולה להעלות על דעתי, ברוך ה' כפול 2, עם סימני קריאה וסמיילים ליד. והכי חשוב- יש לי אמונה. יש לי אמונה שיש מלך עולם ששומר עליי, על חבריי, על חברי, על משפחתי, על אוהביי, על אהוביי- על קרוביי. ברוך ה'.
ואני אסירת תודה. אסירת תודה על שלמרות כל הבלגאן הזה שלא נגמר לי, אני מוצאת סדר. שלמרות כל הרעש, אני מוצאת שלווה. שלמרות העלטה, יש לי אותך, שתנשק אותי לאט לאט ותאיר את עולמי באור שהדרך היחידה בה אוכל להסבירו היא "אור אהבתי שכזה". כן, זה קיטש. אני יודעת. אבל זה בלתי נמנע, וזה ממלא אותי.
שבת שלום :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Professional Dreamer