קח את הנשיקה ושמור אותה בכיס.

תוך כדי שיחה, אני צופה בך שולק שלוקים קטנים מבירה ועוד בירה ועוד בירה ועוד שתיים. צופה בך מפשיר את קיר הקרח הדק הזה של שני אנשים זרים, מרגישה איך לאט לאט אתה נפתח אליי, נשען עליי, מסדר לי את השיער, מסתכל עליי. 

נורא עד כמה שזה יהיה, ממכר אותי המבט הזה בעיניים הירוקות גדולות שלך כשאתה מתלבט אם לנשק אותי או לא. המגע שלך הרך והנעים על הגב שלי, כאילו כבדרך אגב תוך כדי שיחה עם חברך הטוב בטלפון, כשאתה מספר לו בשפה זרה על בחורה יפה שפגשת באיזה מסיבה, ומתכנן להתחבר איתה ולראות לאן זה ילך. מצחיק אותי שאתה לא יודע שאני מבינה אותך, ושלא יקרה בינינו כלום, לפחות לא הלילה, כי אני לא פנויה. 

תוך כדי שיחה, אני צופה בהבעת פניך הנדהמת לגלות שהעומד לפניך הוא חובב גברים מוצהר וידוע, וצופה בך בולע את ההפתעה ומסתיר אותה בצחקוק חמוד וקטן על אמירה לא מדי מתוחכמת של מישהו שעומד לידנו. 

מקווה שלא הבהלתי אותך יתר על המידה כשנשקתי ללחי שלך שהייתה קמוטה מחיוך רחב, ומקווה שנהנית. 

כך או כך, אדון בולטימור יקר,

אני נהניתי, ורציתי רק להודות לך על ערב נפלא. על אף שאינך יכול לקרוא זאת, ואם אתה כן אין לך דרך מיוחדת לדעת שמדובר בך, זו עדיין דרכי להודות לך במילים בהן אני חושבת באמת, ובצורה בהן אני מתכוונת אליהן.

פורים שמח גם לך, אדון בולטימור :)