מצב רוח טוב זה דבר שבא והולך, במיוחד לאנשים כמוני.אני לא אגדיר את עצמי מעבר לזאת, כי אני לא בטוחה עד כמה זה קריטי.
מחשבות טובות יש לי תמיד, אך לפעמים קשה לי להתרכז בהן.
מחשבות זה דבר כמעט מוחשי בשבילי, ואני חושבת הרבה. לפעמים אני לא בטוחה כמה זה טוב ובריא לי.
מאז ומתמיד אומרים לי שפרפרים זו הרגשה שחווים עקב עונג, אבל לפעמים, כמו אתמול וקצת עכשיו, אני חושבת על משהו, ומרגישה הרגשה של פרפרים בבטן, ואחריהם מן סוג של בחילה ריקנית שכזו. הרגשה רעה, נטו. כאילו אין דבר בעולם שיכול לשמח אותי כל עוד המחשבה מדגדגת לי במוח.
הבעיה היא, שלרוב מחשבות כאלה באות עקב שחת טלפון ממישהו רחוק מכאן, או עקב דבר מה שאני רואה שקרוב ללבי. ואלה בדיוק סוג הדברים שנוטים להדהד במחשבות במשך זמן מה..
והפרפרים הרעים אוכלים אותי כמעט.
הגורמים לפרפרים שכאלו משתנים בערך פעם בחודש, והם חד משמעים כמעט (לא הגיוני, אני יודעת).
קשה לי מאוד להסביר את זה, אבל כרגע, חמישים אחוז בערך מהגורמים, הם דברים שהוא עושה (אולי קצת יותר. אולי בשמונה חודשים האחרונים לא היה גורם שאינו הוא), לרוב בחברת אנשים.
זה קרה אתמול, וזה קורה עכשיו.
ודרך ההתמודדות שלי בד"כ, היא שיחה או התמקדות בגורם.
זה בעייתי כרגע