הרגשת ניצחון שוטפת אותי כשאני מזדקפת על פסגתו של הר, ושיערי מתקלח ברוח.חיבה על הסובבים אותי, כשאנו סובבים את המדורה ושרים על סוזנה, מניחים ראש ויד זה אלה על אלה.
שעשוע כשהקפדניות יותר מתאמצות להביט בהשתקפותו של שיערן שלא נחפף ארבעה ימים דרך שלולית שנותרה מהשיטפון הלא צפוי אמש.
חיבור נהדר, כשברגעים של "אין לי כוח" חבר מושיט לי יד, ועוזר לי להמשיך ולטפס בעלייה.
הטיול הזה היה כל כך נהדר. הרגשת נינוחות ואהבה הציפה את כולנו, מדרבנת אותנו לעזור אחד לשני בדברים מלחתוך סלט לטיפוס הר ארדון הבלתי אפשרי כמעט, לגלגול השק"ש ב5 בבוקר לפני היציאה למסלול, לסתם חיבוק ללא מילים כשצריך.
אני מרגישה מחוברת לאנשים שהיו איתי. מחוברת בצורה חדשה לגמרי.
אנחנו באמת עלינו הרים יחד, יום אחר יום. ראינו אחד את השני ברגעי משבר, בסביבה לא מוכרת- בחול, ללא ציביליזציה, בלי מקלחת, בלי דברים קטנים כמו שוקולד וסיגריות.
אני לא יכולה באמת להסביר את הימים האחרונים. אני יכולה רק להגיד שחזרתי מאושרת. חזרתי גאה. בעצמי ובכל מי שהיה איתי.
זאת הייתה חוויה כל כך נהדרת...
הר ארדון:
הר סהרונים:
העלייה הצפונית מהמכתש למצפה:
נקודת תצפית 660:
קיר האמוניטים:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Professional Dreamer