קח את הנשיקה ושמור אותה בכיס.
אני מילה גסה. אני חושבת; |
| 7/2013
נוער ירושלמי
אנחנו כמו שקית גולות. כל אחד שונה בפנים ודומה בחוץ. בעיקר הרבה רעש.
כל כך התרגלתי לתחושה הזו שכולנו יחד. להליכה לאורך עמק רפאים או בן-יהודה, שמלאה תמיד בחיבוקים וחיכוכי ידיים.
כל שנה בתקופה הזאת מאז 2010 בערך, חבריי נפרדו ממני לשלום במדיהם הירוקים או בתיקים מלאי התרגשות שנשאו אותם למקומות רחוקים.
השנה יותר ממחצית מחבריי הקרובים ביותר, וביניהם החבר שלי החדש, נוסעים. אלה לצבא ואלה לישיבה- רובם למכינות. ואני..אני נשארת כאן, עם סדר היום הרגיל. אמשיך לקום בערך בשש, להתארגן תוך שפשופי עיניים וללכת את אותה דרך מוכרת לבית הספר. אמשיך להסתובב עם תיק עמוס מילים וידע ברחובות ירושלים, אמשיך להרדם בשיעור, לשיר שלושה ימים בשבוע, להופיע פעם בחודש בערך, להתרגש מדברים קטנים כמו רסיטל ובגרויות. והם..הם ילמדו כל יום מציאות אחרת. מציאות שאני לא חלק ממנה. אני אהיה חלק ממוזיקת הרקע- קול טלפוני בערבים פעם בכמה ימים, אולי יזכירו את שמי פה ושם.
קשה לי כל כך הידיעה שנותרו 25 ימים. את אלו הייתי רוצה להעביר רק עם אלה שעוזבים. למלא אתם עוד כמה רגעים אחרונים, עוד סרט במצלמה, אבל גם להם הלוכים החיים להשתנות לא קצת, ואפילו יותר מלי.
אני יודעת שזה לא סוף העולם, ושאפשר לשמור על קשר..אבל זה מן טעם של סוף שעד עכשיו רק טפטף ופתאום הוא ממלא את פי ביובש.
אנשי המכינות מחליקים לי מבין הידיים..מתגלשים מאצבע לאצבע עם חיוכים מפוחדים, ונוחתים בחלקיה השונים של הארץ. שקית הגולות נקרעה, והתפזרנו כולנו ברעש גדול.
| |
|  כינוי:
Professional Dreamer מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
