קח את הנשיקה ושמור אותה בכיס.

אתמול דיברתי עם אוריאל וכל כך אהבתי אותו. עם כל הלב שלי אהבתי אותו. דיברנו על עניין הכסף, בבית ובכלל ועל החשיבות שלו וזה.

אמרתי לו שכשאנחנו יושבים כל החברה בניו דלי או מזמינים פיצה..אני אף פעם לא משתתפת, כי אין לי כסף. וגם מה שיש לי אני מעדיפה לא להוציא על דברים סתם, כי אם נגיד נוסעים לים חברים אני רוצה להיות יכולה להצטרף. אתמול לא היה לי כסף לאוטובוס ואמא של שרי הלוותה לי מתוך רחמים תכלס, גם אם הלבישה אותם יפה. אני שונאת שמרחמים עליי. אין באמת מה לרחם עליי, כי עבודה זה חלק מהשגרה שלי ומחזור בגדים וחסכון באוכל ובכסף ובנסיעות- אלה החיים שלי ותמיד מצחיק אותי לשמוע על חברה שהוריהם משלמים להם פלאפון ורשיון. לא מצחיק, משמח אני חושבת. אני שמחה שלאנשים יש ומקווה שהם יודעים להעריך את זה.

זה מצחיק כי לרוב אני לא אומרת כלום על זה שהרב קו שלי זה בעיקר נוף כי אין לי כסף למלא אותו ושהבגדים שאני לובשת שייכים לחברות ונמצאו על גדרות ברחוב לפעמים, כי זה ממש מביש אותי. אני פוחדת מהתגובה של אנשים לכך ששנה שעברה לא הגעתי ל3 בגרויות כי לא הצלחתי להשתחרר מהעבודה..

לפני כמה ימים זה הגיע לי עד למעל הראש שפשוט אני מרגישה נכה  כי אני לא יכולה לעשות כלום בלי כסף. רציתי לדפוק את הראש או לשבת סיגריה, אבל עראק עולה 100 ש"ח וסיגריות 30. זין בעין..