דברים שבלב.הם באים והולכים לי שוב, ולשם שינוי זה הדבר הכי כיף בעולם ואני לא מחפשת יותר מזה. היה פורים והייתי היפית, שתיתי המון ורקדתי כאילו אין מחר. התענגתי על האוויר החמים ועל הגופיה שגרמה לציצי שלי להיות איכשהו נראה, על האלכוהול ועל הקשת בשיער שלא הפריעה לקווצות בלונד בהירות לצנוח על פני המחויכות כשהסתחררתי בין חברותיי באסם. עיניי קרנו שיכורות ושלחתי חיוכים לכל עבר בלי לכוון, והוא ניגש, רקד לצידי ותחילה לא שמתי לב. אט לאט התחלנו לשלב ידיים ולהחליף מבטים. הוא התקרב ולחש לי שהוא עומרי מחדרה, ומי אני? הנשיקות היו נעימות, הזיפים שלו התחככו בפני וצחקתי כי זה דגדג. כשהתאים יצאנו החוצה, ולקחתי אותו לגג לסמן וי ברשימת ה"טו דו". הוא הפשיט אותי והסתכל עליי בחיוך, ליטף את הקעקוע על האגן ואמר "איזה תחתונים של באטמן" בקול עמוס אלכוהול. התקלפנו מהבגדים שנשארו ודי מהר הוא היה בפנים וסימפוניית גניחות הצטרפה לטרנסים הפיסכודליים מהאסם. הוא גמר בגניחה מעלפת וירדנו למטה בקפיצות, תוך כדי שיחה עדינה כזו על דה ועל הא. בריצה? הוא שא בחיוך. ברור שאני לא יכולה עליו, הבחור מאמן כושר..אבל הנהנתי ופתחנו בספרינט. בכניסה שלחתי חיוך והמשכתי לתוך המסיבה, מצטרפת בחיוך של סיפוק לחברות הרוקדות.
מפלג קצת נמאס, אבל הוא פורט לי על מיתרים שאני הכי אוהבת, מנגן שירים באקורדים מופלאים כמעט תמיד, עד שאני דופקת את זה כשהוא מנגן מינור 7 וזה נשמע לי דיסוננטי ולא במקום, גם כשזה הכי כן.
הבחור מאבירים מחזר לי מדי, וזה מחמיא אבל הוא קצת חי בסרט. תמיר גם משך לי איזה חוט שגרר מחשבות אינספור, ועומר שמתקשר לפעמים יכול להעיף לי את קצב הפעימות ולהזרים לי דם ללחיים.
הכל טוב ויפה בעיניי. ביום אני הולכת בכפכפים על דשא מרוצף כלניות סגולות, מתענגת על השיזוף שנדבק לי לרגליים. בערב אני יושבת עם גיטרה ושרה, או רוקדת במרכז מעגל מחזרים חסרי סיכוי שמשחקים לי בשיער, מחליפים בין כובע לקשת מסכה למשקפיים בתקווה שאגניב להם מבט.
מעניין לנתח לי את הלב אני חושבת. על גבול המעניין פלוס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Professional Dreamer