|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אנשים של חורף
החורף מחבק את ירושלים,
מטפטף בכיות אליליות ברחוב
כדי לשמח את הילדים בדרכם לגן,
נעולים בגומי רפתות* בצבעים.
שמש של חורף נושקת לטיפה
לשבריר שנייה ו
יוצרת קשת.
הנעולים הקטנים יביטו ויחייכו,
כי הם קטנים ונעולים ויש קשת.
עלי זהב יינשרו מהעצים,
ידמו את העיר לאגדה
וכל בית ארמון,
והמחויכים הקטנים נסיכות ונסיכים הם.
החורף קורן את קסמיו,
משתקף בדברים קטנים, יומיומיים
והוא מביט בי בלי למצמץ
בעיניים שלו הכחולות,
ואני מרגישה אותו מכל הכיוונים.
המורה ללשון ביקשה לתאר דמות.
בחרתי לתאר את קטן,
וזה מה יצא.
קטן הוא הבנאדם הכי חורף שאני מכירה..:)
שיהיה חורף נעים!!
*גומי רפתות- מגפי גומי
שבת שלום~! :)
| |
צריכה עזרה!
אז חגגנו 9 חודשים. אני בתומי חשבתי שיש לזה משמעות נחמדה שכזאת, אמון וכאלה. אני לא סגורה כמה הוא הסכים איתי, בהתחשב בעובדה שיום אחרי זה הוא התנשק עם מישהי אחרת.
כאילו, היא נישקה אותו, והוא מיד קם והלך. כאילו, הוא נישק אותה חזרה לשלוש שניות בערך, ואז הלך. כאילו, הוא בכלל היה שיכור ומסטול ולא זוכר מה קרה אבל חבר סיפר לו.
תלוי מתי שואלים, אתם מבינים.
זאת רק נשיקה, אני יודעת...זה לא ביג דיל..אבל האמת? ממש נפגעתי מזה..
זה מפגר והכל, אבל אני מרגישה שאני לא ממש יכולה לסמוך עליו כרגע..ואני לא יודעת מה לעשות.
אני מרגישה טיפשית ודי אהבלה, כי האמת היא שאני כנראה צריכה לזרוק אותו ולהמשיך הלאה, מליון דגים בים וכאלה, פרטנר אמין וכו'.
אבל העוד יותר אמת היא, שיש שני צדדים לאמת. ואפשרת אחת היא האפשרות שתיארתי קודם. והאפשרות השנייה?
האפשרות השנייה היא לסלוח לו, להבין שהוא טעה, ושכולם טועים. שזה לא ביג דיל, גם אם זה כן, ושהאהבה תנצח וכו'.
אני..לא יודעת מה לעשות.
| |
היום בו העט השחור אבד
מבחן בתולדות, לימודים עד 18:30, בוחן במתמטיקה, בוחן בלשון. שלוש שעות הסטוריה בלי הפסקה, המנעול של הלוקר נתקע, אין לי אוכל ואני סופר רעבה, לא הייתי עם קטן לפרק זמן ראוי כמעט שבוע אולי אפילו יותר, דולי מתקשר כבר פעם שלישית היום, ואני לא יודעת מה לעשות כי קטן מקנא, אמא כועסת, יש מליון דברים לעשות, אני מתה שכבר יהיה ערב ואני אוכל להיות עם קטן אך ורק ובלבד, בלי אחים שלי ואחות שלו, הורים מדיחים ועניינים, אבל יש המון זמן לחכות עד אז.
ואני לא מוצאת את העט השחור שלי!
אמן שיהיה כבר ערב!
| |
פואטיקה בגרוש
כוכבים בשמיים, זוהרים בכסף על רקע שחור שכשהייתי קטנה, דמיינתי סגול.
מביטה אני באותם השמיים דרך חלון חדרך, אהובי.
שוכבת אני במיטתך, שואפת את ריחך מהכרית הרכה עליה הנחתי ראש, ומביטה בשמיים.
היופי זוהר ומנצנץ מולי, כמו כשעוצמים עיניים חזק.
אני אוהבת אותך, קטן. ולא יכולה לחכות שתחזור ותשים עליי יד, ואניח ראש על החזה שלך, החשוף,
השרירי קצת הרבה, ולבן אפילו יותר.
אני אוהבת אותך, קטן. אל תשכח לעולם.
גם אם אני שכחתי.
| |
אח שלי הקטן משחק בחדר, וזה כל כך יפה בעיניי
"רבתי עם תפוח אדמה,בעצם עם שני תפוחי אדמה. הם רק דימוי חבל כי לו היו באמת תפוחי אדמה לא הייתי רבה אתם." -מאיה בז'רנו
צ'ופק משחק בחדר בלגו, וזה כל כך אידיאלי איך שהוא מדבר לעצמו, ועושה את הקולות של הרכבות והאווירונים במשחק. ואני בסלון, נכשלת בניסיון לשמור על קור רוח מול ההורים, כועסת ופוחדת שצ'ופק ישמע את הריבים. ריבים שמרגישים כמו דיון בין חירשים, דיון בין תפוחי אדמה. לפעמים אני אוטמת אוזניים, מנסה לשמור על שקט.
| |
פיצה קשקושית
"כשיש המון פיצות במלא מלא מלא מלא מלא טעמים, ואז מרוב הפיצה אתה לא מסוגל כבר לבחור אחת שאתה רוצה מרוב הסוגים, וכל המוח שלך מתמלא בקשקושים שכזה 'אני רוצה את הפיצה הזאת, לא! את זאת ואת זאת ואת זאת' ואז בגלל זה קוראים לזה פיצה קשקושית!"
- ילד חמוד במיוחד עליו שמרתי הבוקר :)
|
נכתב על ידי
Professional Dreamer
,
13/8/2012 12:22
בקטגוריות העט השחור, כשיש לי מחברת ועט ביד, מחברת פרחים אהובה, ציטוטים, , עובדת לפעמים , , תקופות מאושרות יותר, מתוק מתוק, זה טעם החיים!
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
משחק תפקידים
כואבות לי הלחיים מלחייך בשביל כולם,וכואב לי הלב מלאהוב אותם. העפעפיים שלי כבדים מדי, וסוגרים עליי את העולם. אני לא רואה כלום. אני רק יודעת. אני יודעת שאם אני לא אהיה שמחה, חמה, חייכנית ואוהבת בשבילם, לא באמת תהיה סיבה אמיתית ל..איך לומר..? לי.
כואב לי הגרון מלעצור את הבכי, ושורפות לי העיניים מעיפרון שחודר עם דמעות. כואבות לי האצבעות מהקשת הפאקינג סיסמא המזדיינת לכלמני אתרי אינטרנט רק בשביל לראות אם הוא אולי מחובר, כי אין דבר אחד בעולם כרגע שאני צריכה יותר ממנו. ואי אפשר. אי אפשר כי הוא 3,300 ק"מ ממני. ואי אפשר כי סבא שלו רוצה אותו, וכי הוא בחופש, וכי יש לו דברים יותר מהנים לעשות מלדבר איתי כרגע. בכל זאת, הולנד בשבילו זה כמו אוסטרליה בשבילי.
אין לי כוח. הלוואי שייגמרו כבר הדמעות.
|
נכתב על ידי
Professional Dreamer
,
2/7/2012 20:49
בקטגוריות אעא!, בלבול, העט השחור, עזבו אותי., משפחה, קטן וקומפקטי, שנייה להרגע, פסימי, שחרור קיטור, Tears and sadness
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
משאלה קטנה אחת
אלוהים, אפשר בבקשה שהוא יתקשר מחר, מעצמו, סתם בשביל לשאול אותי מה שלומי, מה קרה היום, אם אני רוצה לפגוש אותו? אפשר בבקשה שהוא יתעקש לראות אותי?אפשר שהוא יאמר לי "אני אוהב אותך" ויהיה אפשר לשמוע רגש במילים שלו?
אני יודעת שזה קצת יותר ממשאלה אחת, אבל אם אפשר, אז בבקשה בבקשה בבקשה..
לילה טוב
| |
מוציאה לי את החשק
היא משגעת אותי כל כך הרבה יותר משהיא מדמיינת.
שכבתי הלילה במיטה במשך 4 שעות ולא נרדמתי, אבל לא קמתי כי הבטחתי לו שאשאר תחת השמיכה כמו ילדה טובה. הייתי כל כך עייפה ומותשת!בפעם האחרונה שהבטתי בשעון היה כתוב בו 6:46. בשבע היא דפקה לי על הדלת כמו מטורפת וצעקה עליי לקום כי צריך לרוקן את המדיח. המדיח היה מלוכלך. הפעלתי אותו וישבתי בסלון, מכורבלת בעצמי בתקווה שאירדם בטעות, אך היא התיישבה מולי והחלה להרצות לי שאני מטומטמת ואהבלה, שאני מתנהגת בבית כאילו אני אורחת, שאני אקום מהרהיטים שלה כי אני מטנפת אותם, כי כל האחים שלי מקיאים ומשלשלים כי אני הבאתי איזה וירוס מפגר (אפילו שאני היחידה שלא הייתה חולה בחצי השנה האחרונה), שאני לא עוזרת, לא מתקשרת, שאני לא חלק מהמשפחה יותר. לכי תזדייני אמא, טוב?
הלכתי לחדר שלי, לקחתי מחברת ועט והתחלתי לכתוב מילים שחורות על רקע של קוים אפורים. היא פתחה את הדלת, אך לא אמרה דבר פרט ל"החדר שלך מטונף. ממש כמוך. תעשי טובה, אל תפני אליי עד שהוא מסודר". זרקתי את העט והמחברת על הרצפה בעצבים, והיא קראה מהצד השני של הדלת "תיזהרי שלא אעניש אותך". אני לא בת פאקינג שש! לא סידרתי את החדר.
ישבתי וניגנתי את השירים שאני מתכוונת לשיר באודישן ביום שני. הרגשתי שזה נשמע ממש טוב, ואפילו הקלטתי אץ עצמי מנגנת ושרה, וכשהקשבתי זה נשמע מצוין. הייתי מרוצה והמשכתי להתאמן, אלא שאז היא באה, עם כל השיער האפור צהוב שלה פרוע ברעמה ענקים סביב ראשה המקומט בעל הסנטר הכפול, כיווצה אליי עיניים כחולות רשעיות ואמרה "את מזייפת נורא. תעשי טובה, תלמדי את התווים לפ]ני שאת מחרישה את כל הבית".
לכי תזדייני אמא, טוב?!
| |
כשאהיה גדולה אני רוצה להיות נסיכה
ילדות קטנות רוצות להיות נסיכות.
גם לא ילדות קטנות רוצות.  וזה היופי בסיפורי אגדות שוביניסטים. לנסיכה אין כוח, אבל היא לפחות נסיכה..
אני חושבת שזה קצת מנחם. אני לא בטוחה.
Bein a princess isn't all, It's cracked up to be- Princess Dianna
| |
היום בחמש אחרי הצהריים
קיץ. קיץ וקיץ, ולכולן יש רגליים שזופות, ולכולם יש גב שזוף, ולכולן וכולם חיוכים רחבים על הפנים, ולכולן וכולם יש אושר רגעי כזה כשהם יוצאים מהבית והאוויר חמים ונעים (לפחות כאן בירושלים), ובכל מקום יש המון אבטיח וגלידה.
קיץ. קיץ וקיץ, ופשוט כיף לי וטוב לי, לפחות בינתיים. ישבתי בגינת שעשועים לפני כמה ימים, וכהרגלי בחנתי את העוברים ושבים ולכל אחד המצאתי סיפור חיים, שם ותחביבים. ואז חשבתי על הקרובים לליבי, על תחביביהם ועל חייהם. על מערכות היחסים שלי עם כל אחד מהם, ופתאום הבנתי כמה שאני מוקפת באנשים הכי מקסימים בארץ..וחייכתי לי כזה חיוך דבילי, מאושר..מקסים.
קיץ. קיץ וקיץ, ולי יש חבר, וחברים וחברות, ואמא חיה ואבא חי ואחים ואחיות חיים (ושניים מתים, אבל לפחות הם במקום טוב יותר) ושתי כלבות מהממות וחתול מקסים ואהבות ותחביבים ו..ואושר. ואני פשוט האדם הכי בר מזל בהסטוריה.
קיץ. קיץ וקיץ, ואני קוראת כל יום את הסיפור הכי מצחיק ומקסים ומתוק שנכתב מעולם, והוא נקרא "אלכסנדר והיום האיום ונורא ולא טוב בכלל" מאת ג'ודית ויורסט. קיץ וקיץ וקיץ וקיץ וזין על העולם, כי אני פשוט מ א ו ש ר ת
| |
תחזיק אותי חזק
כמה טוב פשוט..להרדם על מיטתו, לשאוף את הריח שלו עם כל נשימה..להרגיש את חום הגוף שלו עוטף אותי שלווה...וסתם לחלום..להתעורר ולראות את העיניים שלו, היפות יפות יפות האלו, פשוט מביטות בי, מחויכות, אוהבות.
כמה אני אוהבת לכתוב על כך ביומן הפרחוני שלי, עם העט השחור שלי..לחוות הכל מחדש :)
כמה אני אוהבת את הרגעים האלה של אושר טהור..בשביל רגעים כאלה אני חיה :)
| |
|  כינוי:
Professional Dreamer מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
