כמה כיף לי העבודות שהסתדרו לי פיקס, קפטן הוק שבא לי בול בזמן ובמקום המתאים, החברים שלי הכי טובים קטן ויעלי שאתמול ישבנו עד 4 בלילה בחביבי בר ושיחקנו נוור. כמה כיף לי המכינה בשנה הבאה, הלשון שנגמר, הטיול לאיטליה-צרפת-הולנד שמגיע עוד כמה חודשים. כמה כיף לי, אלוהים! כמה כיף. ואמן שהכל יסתדר על הדרך הטובה ביותר עם הרסיטל, עם הקפטן, עם המשפחה והחברים. באמת אמן ואמן.
ביקרתי את הים אתמול. הוא בירך אותי בליטופי גלים קרירים על כפות הרגליים, שבלעו לאטם גם את הג'ינס וכל רסיס של עצב שהיה חבוי בי. ירד גשם על כל הלילה ברח' קצנלסון ההוא, זה שבירושלים. כולנו הישנים נבלענו בחורף ושיחקנו עם שדוניו בחלומותינו. טיול הבוקר בין העלים היבשים הרטובים שיכולתי לראות את עכבות הפיות מנצנצות עליהם מלאה אותי צמרמורות בצורת חיוכים.
כיף לי עד שד עצמותיי, אני מבטיחה. מצב הרוח שלי טוב ואני מחייכת.
שרועה בחיבוק חי ותוסס. נושמת ריח של ערב מבעד לחלון ברח קצנלסון, מלוא הריאות פנימה והחוצה. אני לא רוצה לחיות בשום עולם אחר..כל חוסר השלמות כאן יוצר את הקיום שלי, פותח את דלתות האפשרות בזו אחר זו- והן יפות כל כך! כל הזדמנות מושכת מקודמתה, קורצות ממני שפתיים בדוגמת חיוך
אנו חיים בתרבות קיצונית, הרסנית, כואבת. אנו חיים במציאות עדינה שאני רוצה לסרוג לה צחוק מהצמר הרך ביותר.
ואוהבת אנשים שמאמינים בחדי-קרן ובקשתות עשויות מקסם פיות וכריות ממולאות מרשמלו. אני אוהבת את הסרט פיטר פן כי הוא נהדר. אני אוהבת כשיש רוח חזקה שמרגישה כאילו היא תקח אותי למקומות רחוקים וירוקים עם שמיים תכלת ועננים עננים עננים.
אני אוהבת אותו כל כך. הוא עושה לי אושר ואור בלב, מעניק לי תחושה משונה וזרה שאני מיוחדת, שאני אהובה. ישנתי אצלו אתמול ונהניתי כל כך! אז כן. הוא היה חולה. לא נורא :) לפעמים הוא חולה, או יורק, או מפליץ, או טיפשי, או מסכן, או שעיר, וזה כל כך לא אכפת לי וזה אפילו די חמוד בעיניי. אומרים שצריך לעשות רק מה שאוהבים, אז אני בוחרת, אם זה בסדר (וגם אם לא), רק לעשות אותו. את היפה הזה, עם הגוף הלוקח לי את הנשימה לכמה שניות אפילו שאינו מושלם, את האהוב הזה שנקרא קטן (אפילו שבעצם הוא ממש גבר, חזק וחכם ומוכשר והכל), האהוב הזה שלי שאני ממש לא מוותרת עליו.
אני תוהה לפעמים אם אני כותבת ברור. כלומר, לי זה נראה מאד ברור, אבל אני היא הכותבת, ולכן ההיגיון שבדברים מובן לי מייד לפני שבכלל כתבתי משהו, כך שמן הסתם לי זה ברור. אבל האם לקוראים את מה שאני כותבת הכל ברור ככ? האם מבינים את מה שאני אומרת? למה אני מתכוונת? (זה משנה?) סתם, מחשבה שקפצה לי פתאום.
אני מאוד מאושרת. באמת ממש מאושרת עכשיו, מסיבות לא ברורות שעליהן אני לא מתלוננת, ומצד שני ממש רוצה להבין כדי שאוכל לשמר אותן ולחלוק אותן, לחלק אותן לאהוביי.
שבוע טוב לכם, מי שלא תהיו. בהצלחה למי שצריך בבגרות, או בעבודה, או עם המשפחה או באודישן או מסתם סיבה. המון אושר למי שצריך כי רע לו או שהוא בודד, או סתם למי שרוצה.
מזג האוויר נעים לי, השקט נעים לי, השיחה עם בבי נעימה לי, גור החתולים שישן עליי נעים לי, המשחק הרגוע עם צ'ופק נעים לי, המים המכים על עורפי במקלחת נעימים לי, והסאונד העדין של ציפורים נעים לי.
אני מרגישה שבת היום כמעט כמו פעם. שקט ורגוע, פסק זמן קטן מהחיים, רגע לנשום עמוק ולהתכונן לעוד שבוע עמוס דרמות, שיעורים, פקקים ולחץ, עם פסקי זמן קטנים לפעמים, כשקטן מחזיק לי את היד ואומר לי שהוא אוהב אותי.
כל המקבל את הקיים בהבנה מאושר הוא. האושר נמצא בהישג יד ואין לחפשו במקום רחוק או אחר.
בכיתי אתמול. בכיתי כל כך הרבה. ראיתי אותו, והוא חייך אליי חיוך מלא פירסינגים, פתח אליי עיניים אדומות ואז החיילת צעקה עליו שימשיך ללכת. ואני נשארתי שם, קפואה, בוהה בדמותו המגמגמת וצהובת השיער מתרחקת. הרגשתי הקלה ואכזבה בעת ובעונה אחת. רציתי שהוא ישאר וידבר איתי, ושלא אהיה סתם עוד אחת מנפגעות האונס שלו, של החייכן המניאק הזה.
ובכיתי כי אבא שלי צפה מראש את היכשלותי בבגרות בהסטוריה, ובכיתי כי אמא הבריזה לי מהקפה שקבענו לטובת קפה עם אחותי, ובכיתי כי לשיז היה קשה וכי היא בכתה, ובכיתי כי לקטן וקומפקטי היה קשה, ובעיקר בכיתי כי התגעגעתי לבכות, וכי זה ניקה לי את הראש, וכי אחרי שהפסקתי, כאב הראש חלף ונשארה דממה, וישנתי.
אחרי 4 ימים ללא שינה- ישנתי.
בוקר עכשיו. וטוב לי, ואני מאושרת. אני מתרגשת קצת לקראת הנסיעה הערב בה אפגוש את סבו וסבתו של קטן. ואני שמחה שדודיי ובני הדודים שלי הגיעו ארצה בשלום, ואני מאושרת כי מחר כנראה ניסע לצפון, לבית החדש, לקהילה החדשה.
קיץ וקיץ, ולכולן יש רגליים שזופות, ולכולם יש גב שזוף, ולכולן וכולם חיוכים רחבים על הפנים, ולכולן וכולם יש אושר רגעי כזה כשהם יוצאים מהבית והאוויר חמים ונעים (לפחות כאן בירושלים), ובכל מקום יש המון אבטיח וגלידה.
קיץ.
קיץ וקיץ, ופשוט כיף לי וטוב לי, לפחות בינתיים. ישבתי בגינת שעשועים לפני כמה ימים, וכהרגלי בחנתי את העוברים ושבים ולכל אחד המצאתי סיפור חיים, שם ותחביבים. ואז חשבתי על הקרובים לליבי, על תחביביהם ועל חייהם. על מערכות היחסים שלי עם כל אחד מהם, ופתאום הבנתי כמה שאני מוקפת באנשים הכי מקסימים בארץ..וחייכתי לי כזה חיוך דבילי, מאושר..מקסים.
קיץ.
קיץ וקיץ, ולי יש חבר, וחברים וחברות, ואמא חיה ואבא חי ואחים ואחיות חיים (ושניים מתים, אבל לפחות הם במקום טוב יותר) ושתי כלבות מהממות וחתול מקסים ואהבות ותחביבים ו..ואושר. ואני פשוט האדם הכי בר מזל בהסטוריה.
קיץ.
קיץ וקיץ, ואני קוראת כל יום את הסיפור הכי מצחיק ומקסים ומתוק שנכתב מעולם, והוא נקרא "אלכסנדר והיום האיום ונורא ולא טוב בכלל" מאת ג'ודית ויורסט.
קיץ וקיץ וקיץ וקיץ וזין על העולם, כי אני פשוט מ א ו ש ר ת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
![[noodly.co.uk]](http://data.whicdn.com/images/16389462/tumblr_ltbr3v0Hzu1qz6f9yo1_500_thumb.jpg)
כינוי:
Professional Dreamer