כמה כיף לי העבודות שהסתדרו לי פיקס, קפטן הוק שבא לי בול בזמן ובמקום המתאים, החברים שלי הכי טובים קטן ויעלי שאתמול ישבנו עד 4 בלילה בחביבי בר ושיחקנו נוור. כמה כיף לי המכינה בשנה הבאה, הלשון שנגמר, הטיול לאיטליה-צרפת-הולנד שמגיע עוד כמה חודשים. כמה כיף לי, אלוהים! כמה כיף. ואמן שהכל יסתדר על הדרך הטובה ביותר עם הרסיטל, עם הקפטן, עם המשפחה והחברים. באמת אמן ואמן.
לידי ואז ליטופים ואז ידיים ואז לילה טוב ונשיקה בלחי. הוא הלך אבל נשארה לי בבטן נפלאות של התחלה, ואני רק יכולה להתפלל ולקוות שיצא מזה משהו מקסים ומדהים שנזכור הוא ואני יחד לשנים ארוכות.
אני כל כך רוצה כל כך חזק שאני לא ישנה ולא אכפת לי הצום- הוא עובר לי בקלות. גם אם זה סתם שיגעון של רגע ומה שהיה אתמול נגמר אתמול, אני ארקוד למוזיקה של הרגע הזה עד שיתקפלו לי הרגליים ואתלה על הריצפה באפיסת כוחות.
מצב רוח טוב זה דבר שבא והולך, במיוחד לאנשים כמוני.
אני לא אגדיר את עצמי מעבר לזאת, כי אני לא בטוחה עד כמה זה קריטי.
מחשבות טובות יש לי תמיד, אך לפעמים קשה לי להתרכז בהן.
מחשבות זה דבר כמעט מוחשי בשבילי, ואני חושבת הרבה. לפעמים אני לא בטוחה כמה זה טוב ובריא לי.
מאז ומתמיד אומרים לי שפרפרים זו הרגשה שחווים עקב עונג, אבל לפעמים, כמו אתמול וקצת עכשיו, אני חושבת על משהו, ומרגישה הרגשה של פרפרים בבטן, ואחריהם מן סוג של בחילה ריקנית שכזו. הרגשה רעה, נטו. כאילו אין דבר בעולם שיכול לשמח אותי כל עוד המחשבה מדגדגת לי במוח.
הבעיה היא, שלרוב מחשבות כאלה באות עקב שחת טלפון ממישהו רחוק מכאן, או עקב דבר מה שאני רואה שקרוב ללבי. ואלה בדיוק סוג הדברים שנוטים להדהד במחשבות במשך זמן מה..
והפרפרים הרעים אוכלים אותי כמעט.
הגורמים לפרפרים שכאלו משתנים בערך פעם בחודש, והם חד משמעים כמעט (לא הגיוני, אני יודעת).
קשה לי מאוד להסביר את זה, אבל כרגע, חמישים אחוז בערך מהגורמים, הם דברים שהוא עושה (אולי קצת יותר. אולי בשמונה חודשים האחרונים לא היה גורם שאינו הוא), לרוב בחברת אנשים.
זה קרה אתמול, וזה קורה עכשיו.
ודרך ההתמודדות שלי בד"כ, היא שיחה או התמקדות בגורם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
קטן חוזר עוד 5 ימים..:)
כינוי:
Professional Dreamer