|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
כמה כיף
כמה כיף לי העבודות שהסתדרו לי פיקס, קפטן הוק שבא לי בול בזמן ובמקום המתאים, החברים שלי הכי טובים קטן ויעלי שאתמול ישבנו עד 4 בלילה בחביבי בר ושיחקנו נוור.
כמה כיף לי המכינה בשנה הבאה, הלשון שנגמר, הטיול לאיטליה-צרפת-הולנד שמגיע עוד כמה חודשים.
כמה כיף לי, אלוהים! כמה כיף.
ואמן שהכל יסתדר על הדרך הטובה ביותר עם הרסיטל, עם הקפטן, עם המשפחה והחברים. באמת אמן ואמן.
| |
שירי הלל
לידי ואז ליטופים ואז ידיים ואז לילה טוב ונשיקה בלחי. הוא הלך אבל נשארה לי בבטן נפלאות של התחלה, ואני רק יכולה להתפלל ולקוות שיצא מזה משהו מקסים ומדהים שנזכור הוא ואני יחד לשנים ארוכות.
אני כל כך רוצה כל כך חזק שאני לא ישנה ולא אכפת לי הצום- הוא עובר לי בקלות. גם אם זה סתם שיגעון של רגע ומה שהיה אתמול נגמר אתמול, אני ארקוד למוזיקה של הרגע הזה עד שיתקפלו לי הרגליים ואתלה על הריצפה באפיסת כוחות.
| |
רגעים של
כמה ימים טובים.
אנשים טובים.
אתמול הרגשתי קצת מקולקלת שלא נהניתי בגינה עם "הם" והפתרון שלי היה אלכוהול. גם היא עם האדום בשיער קצת מקולקלת. והיא עם הצהוב עצובה וחושבת. ושני האחרים..הם פשוט ישבו עם האייפון מביטים בתמונות ישנות, צוחקים על עצמם כשקטן מחייך לידם.
כמה שקט התמלאתי כשהגעתי הביתה, אפילו שלא היה רועש. השעה הייתה ככ מוקדמת שאפילו ציפורים עוד לא צייצו חזק ככ. אני לא יודעת מה הרגשתי. הרגשתי הרגשה לא בטיחותית. כאילו אני מסכנת את עצמי...
עכשיו אני מתוסכלת. ככלכך מתוסכלת...הבסיסט הבריז (שוב) המתופף בלחץ, ונשארתי עם פסנתרן נפלא ונהדר ותומך- ובכל זאת הוא לא הרכב של 3 נגנים. אני באמת לא יודעת מה לעשות..אני קצת מותשת. אני אולי שוקלת פשוט לוותר על החרא הזה ולהתמקד בדברים שהם החיים באמת.
לסיכום- אני מאושרת בצורה משונה, אבל מה זה משנה. לפחות מרוח לי חיוך מטופש ואדום כשאני רואה אנשים חדשים (קורה די הרבה לאחרונה).
| |
מגירות של אושר נעולות בארונות נעולים של כאב ומבחוץ-
כלום. עיניים רפויות מעל שפתיים מרוחות אודם צועק רפויות גם הן.
פתחת אותי היום.
פתחת כל כך, שהמגירות שלי נשארו עירומות לעולם.
מחכה לראות מה הלאה
ראיתי את חיפושית היום.
הממ...
| |
תעשי רק מה שאת אוהבת
אני אוהבת אותו כל כך.
הוא עושה לי אושר ואור בלב, מעניק לי תחושה משונה וזרה שאני מיוחדת, שאני אהובה.
ישנתי אצלו אתמול ונהניתי כל כך! אז כן. הוא היה חולה. לא נורא :)
לפעמים הוא חולה, או יורק, או מפליץ, או טיפשי, או מסכן, או שעיר, וזה כל כך לא אכפת לי וזה אפילו די חמוד בעיניי.
אומרים שצריך לעשות רק מה שאוהבים, אז אני בוחרת, אם זה בסדר (וגם אם לא), רק לעשות אותו. את היפה הזה, עם הגוף הלוקח לי את הנשימה לכמה שניות אפילו שאינו מושלם, את האהוב הזה שנקרא קטן (אפילו שבעצם הוא ממש גבר, חזק וחכם ומוכשר והכל), האהוב הזה שלי שאני ממש לא מוותרת עליו.
אני תוהה לפעמים אם אני כותבת ברור. כלומר, לי זה נראה מאד ברור, אבל אני היא הכותבת, ולכן ההיגיון שבדברים מובן לי מייד לפני שבכלל כתבתי משהו, כך שמן הסתם לי זה ברור. אבל האם לקוראים את מה שאני כותבת הכל ברור ככ? האם מבינים את מה שאני אומרת? למה אני מתכוונת? (זה משנה?)
סתם, מחשבה שקפצה לי פתאום.
אני מאוד מאושרת. באמת ממש מאושרת עכשיו, מסיבות לא ברורות שעליהן אני לא מתלוננת, ומצד שני ממש רוצה להבין כדי שאוכל לשמר אותן ולחלוק אותן, לחלק אותן לאהוביי.
שבוע טוב לכם, מי שלא תהיו. בהצלחה למי שצריך בבגרות, או בעבודה, או עם המשפחה או באודישן או מסתם סיבה. המון אושר למי שצריך כי רע לו או שהוא בודד, או סתם למי שרוצה.
| |
הזמנתי את אמא לקפה
הסתובבנו לנו עם שקיות ותיק תלויים על מרפק מקופל 80 מעלות.
מניקור אדום שטני ומבריק תוך כדי ריכול על קרובי משפחה ו
לסיום
קניתי לשתינו (עם כרטיס האשראי שלי) קפה הפוך גדול בארומנ.
אמא,
אנחנו משתפרות :)
| |
וכששקט
ומחשבות עוטפות
חשיבה חדשה.
פתיחות לנושאים זרים ומוכרים,
וגישה שונה נפלאה.
שוני עדין במערכות יחסים
ואליו
רומנטיקה נושקת.
כמו פרח כחול גדול,
נושמת שקט.
| |
להיות עם חופשי בארצנו
הוא בא ומעיר אותי.
הוא אומר לי "אהובה? בואי, יש אזעקה. צריך לרדת למקלט".
אני לא מאמינה תחילה, ואז אני שומעת. אני קמה ולוקחת את היד המושטת לי, ואנו יורדים יחד.
דקה או שתיים מאוחר יותר, אבי אומר ששמע פיצוץ, וכולנו מתיישבים בסלון להאזין לרדיו, לשמוע היכן פגע הטיל.
זאת לא פעם ראשונה שאני יורדת למקלט, שאני שומעת אזעקה, שהחשש מי ייפגע חודר.
אבל זאת הפעם הראשונה ששומעים אותה כאן, בבית.
אמא בוכה ואומאת שזה מעלה לה את כל הזכרונות ממלחמת יום כיפור. סבתא נלחצת ופוחדת לסוע הביתה. אחותי הקטנה בוכה בהסטריה, ואפילו קטן נלחץ.
כולם מדברים על המלחמה. שואלים אותי אם יש לנו מסיכות, אם יש מקלט, אם יש ויזה לאמריקה ואוסטרליה למקרה ש.
חלמתי הלילה על המלחמה שהייתה כשגרנו בצפון, והתפנינו לירושלים.
אבא היה במילואים, אנחנו ישנו במקלט והמסכות היו בהיכון עד שעברנו.
הפחד מאז חוזר אליי, לא משנה כמה אני מנסה להדוף אותו.
אנחנו שוב במלחמה?
| |
על אנשים ועל חולות, על נשים בלי מקלחות
הרגשת ניצחון שוטפת אותי כשאני מזדקפת על פסגתו של הר, ושיערי מתקלח ברוח.חיבה על הסובבים אותי, כשאנו סובבים את המדורה ושרים על סוזנה, מניחים ראש ויד זה אלה על אלה. שעשוע כשהקפדניות יותר מתאמצות להביט בהשתקפותו של שיערן שלא נחפף ארבעה ימים דרך שלולית שנותרה מהשיטפון הלא צפוי אמש. חיבור נהדר, כשברגעים של "אין לי כוח" חבר מושיט לי יד, ועוזר לי להמשיך ולטפס בעלייה.
הטיול הזה היה כל כך נהדר. הרגשת נינוחות ואהבה הציפה את כולנו, מדרבנת אותנו לעזור אחד לשני בדברים מלחתוך סלט לטיפוס הר ארדון הבלתי אפשרי כמעט, לגלגול השק"ש ב5 בבוקר לפני היציאה למסלול, לסתם חיבוק ללא מילים כשצריך. אני מרגישה מחוברת לאנשים שהיו איתי. מחוברת בצורה חדשה לגמרי. אנחנו באמת עלינו הרים יחד, יום אחר יום. ראינו אחד את השני ברגעי משבר, בסביבה לא מוכרת- בחול, ללא ציביליזציה, בלי מקלחת, בלי דברים קטנים כמו שוקולד וסיגריות. אני לא יכולה באמת להסביר את הימים האחרונים. אני יכולה רק להגיד שחזרתי מאושרת. חזרתי גאה. בעצמי ובכל מי שהיה איתי. זאת הייתה חוויה כל כך נהדרת...
הר ארדון: הר סהרונים: העלייה הצפונית מהמכתש למצפה: נקודת תצפית 660: קיר האמוניטים:
| |
|  כינוי:
Professional Dreamer מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
