|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מאריות גברו
אני רוצה ששנה הבאה התיק שלי יהיה קל יותר.
בתיק של שנה הבאה תהיה מחברת, עט ירוק, בושם, סיגריות, מצית, שמיכה ובקבוק-חם מלא בתה או קפה.
בתיק
של שנה הבאה תהיה קופסא קטנה עם ציור של דוגמנית לא ידועה בשחור ולבן,
מלאה בצחוק לכשאהיה עצובה. כשאפתח את הקופסא כל מי שבחדר יבקש קצת גם.
כמובן שאחלק, ואחייך כשאביט בעונג מתפשט על פניהם לאט כמו אחרי שלוק של
שוקו עם מרשמלו.
השנה הזו מסובכת- ונעבור גם אותה. יש לי את כל גיבורי העל הכי טובים לצידי :)
| |
נוער ירושלמי
אנחנו כמו שקית גולות. כל אחד שונה בפנים ודומה בחוץ. בעיקר הרבה רעש.
כל כך התרגלתי לתחושה הזו שכולנו יחד. להליכה לאורך עמק רפאים או בן-יהודה, שמלאה תמיד בחיבוקים וחיכוכי ידיים.
כל שנה בתקופה הזאת מאז 2010 בערך, חבריי נפרדו ממני לשלום במדיהם הירוקים או בתיקים מלאי התרגשות שנשאו אותם למקומות רחוקים.
השנה יותר ממחצית מחבריי הקרובים ביותר, וביניהם החבר שלי החדש, נוסעים. אלה לצבא ואלה לישיבה- רובם למכינות. ואני..אני נשארת כאן, עם סדר היום הרגיל. אמשיך לקום בערך בשש, להתארגן תוך שפשופי עיניים וללכת את אותה דרך מוכרת לבית הספר. אמשיך להסתובב עם תיק עמוס מילים וידע ברחובות ירושלים, אמשיך להרדם בשיעור, לשיר שלושה ימים בשבוע, להופיע פעם בחודש בערך, להתרגש מדברים קטנים כמו רסיטל ובגרויות. והם..הם ילמדו כל יום מציאות אחרת. מציאות שאני לא חלק ממנה. אני אהיה חלק ממוזיקת הרקע- קול טלפוני בערבים פעם בכמה ימים, אולי יזכירו את שמי פה ושם.
קשה לי כל כך הידיעה שנותרו 25 ימים. את אלו הייתי רוצה להעביר רק עם אלה שעוזבים. למלא אתם עוד כמה רגעים אחרונים, עוד סרט במצלמה, אבל גם להם הלוכים החיים להשתנות לא קצת, ואפילו יותר מלי.
אני יודעת שזה לא סוף העולם, ושאפשר לשמור על קשר..אבל זה מן טעם של סוף שעד עכשיו רק טפטף ופתאום הוא ממלא את פי ביובש.
אנשי המכינות מחליקים לי מבין הידיים..מתגלשים מאצבע לאצבע עם חיוכים מפוחדים, ונוחתים בחלקיה השונים של הארץ. שקית הגולות נקרעה, והתפזרנו כולנו ברעש גדול.
| |
אֹשֶׁר
אני מקוה עם כל הלב שהענקתי לו אושר היום. כל כך היה לי נעים..האם גם לו? הלואי וידעתי את מחשבותיו של היצור החיוור הזה שישב וחייך ללא מילים, ליטף חיבק ריגש כל כך. האהוב הזה שיש לו שרירים של סופרמן ואחים שמגיעים לתקרה.
אני מקווה לסוע יום אחד. לעיירה קטנה עם ים ונשים בחצאיות בגזרה גבוהה. הייתי וישבת עם משקפי שמש, סיגריה, קפה מחברת ועט. רגליי שלובות ושפתיי מחויכות. הנה חלום שלי. הנה תראו- חלום אמיתי. אני חושבת שברגע הזה אחוה אושר.
| |
רשמי עם הסתייגויות
אני ממש מאושרת ויכולה רק לקוות שגם הוא..
הלוואי ונהיה חזקים ונחזיק להמוןהמון גם כשילך וגם כשאלך ושנתאהב למרות הקשיים ושיהיה טוב.
הלואי שיאהב אותי..
| |
רגעים של
כמה ימים טובים.
אנשים טובים.
אתמול הרגשתי קצת מקולקלת שלא נהניתי בגינה עם "הם" והפתרון שלי היה אלכוהול. גם היא עם האדום בשיער קצת מקולקלת. והיא עם הצהוב עצובה וחושבת. ושני האחרים..הם פשוט ישבו עם האייפון מביטים בתמונות ישנות, צוחקים על עצמם כשקטן מחייך לידם.
כמה שקט התמלאתי כשהגעתי הביתה, אפילו שלא היה רועש. השעה הייתה ככ מוקדמת שאפילו ציפורים עוד לא צייצו חזק ככ. אני לא יודעת מה הרגשתי. הרגשתי הרגשה לא בטיחותית. כאילו אני מסכנת את עצמי...
עכשיו אני מתוסכלת. ככלכך מתוסכלת...הבסיסט הבריז (שוב) המתופף בלחץ, ונשארתי עם פסנתרן נפלא ונהדר ותומך- ובכל זאת הוא לא הרכב של 3 נגנים. אני באמת לא יודעת מה לעשות..אני קצת מותשת. אני אולי שוקלת פשוט לוותר על החרא הזה ולהתמקד בדברים שהם החיים באמת.
לסיכום- אני מאושרת בצורה משונה, אבל מה זה משנה. לפחות מרוח לי חיוך מטופש ואדום כשאני רואה אנשים חדשים (קורה די הרבה לאחרונה).
| |
*בת דודה שלי, הבת 2 וחצי* "אמא שלי, יפה שלי, מתוקית. את נוררא נחמדה. אני יכולה את האייפד?"
הייתה קצת התלבטות אם לחגוג יומצמאות עם המשפחה או החברים. זו דילמה שאני מאמינה שיש כמה וכמה שחולקים אותה אתי. בחרתי משפחה, כי את הערב העברתי עם חברים וכי..משפחה זו בכל זאת משפחה, לא משנה איזה חרא אתה עובר אתם.
והיה כל כך כיף!!
בני ובנות הדודים והדודות שלי מקסימים אחת אחד. כל הסבים הסבתות, הדודים הדודות גיסים גיסות וכו'- אני אוהבת את המשפחה שלי עם כל הלב. אני אוהבת שאני מגיעה וכולם מוציאים מצלמות "דוגמנית! איך מהגנים האלה-מצביעים על סבא-יצא דבר כזה-מצביעים עליי-?. אני אוהבת שבזמן הארוחה כולם משחקים שריידס ומשחק השירים ו"החיות המופלאות", ושכשהארוחה מסתיימת כולם שוכבים על הספות בסלון ומתלוננים ש"מי האידיוט שמבשל טוב כלכך?? איך נשחק "סרדינים" כשאנחנו לא מסוגלים לזוז..?" ואז קובעים לחדר כושר מחר ב10:30.
נפלא בעיניי שאנשים מבוגרים לא מחזיקים מעצמם יותר מדי בשביל לשחק ומוצאים הנאה ב"תופסת הפחדות" שכונתי. אין הרבה משפחות כאלה.
אח של אמא הגיע ארצה לפני 3 שבועות, וביום שישי הם עוזבים. הוא, אשתו וארבעת הילדים המקסימים שלהם. אני כל כך אתגעגע אליהם..כמה נחמד לחגוג למדינה 65 שנה עם חומוס פתות ופלאפל הום-מייד, עם כל המשפחה צועקת בגינה וברחוב "אחת, שתיים, שלוש עדן!!!" ואז זו צועקת בתסכול "אבל דגרת..!" בלי באמת להתכוון
משפחתי היקרה,
אין אהובה מכם. אני מודה לכם על היום, נעמתם לי מאוד והסחתם את דעתי ממחשבות היומיום הכבדות והמעיקות, מהחברים, מקטן, מהלימודים. היה חופש נהדר!
יום הולדת שמח ישראל! עד 120 ועוד ועוד ועוד.
| |
קנאית
ואוהבת אנשים שמאמינים בחדי-קרן ובקשתות עשויות מקסם פיות וכריות ממולאות מרשמלו. אני אוהבת את הסרט פיטר פן כי הוא נהדר. אני אוהבת כשיש רוח חזקה שמרגישה כאילו היא תקח אותי למקומות רחוקים וירוקים עם שמיים תכלת ועננים עננים עננים.
| |
שאריות של פורים
"שני!מופתעת??? אני מקווה שלטובה. פורים שמח! נהניתי מאד להיות הגמד שלך, יערה"
כך היה כתוב בפתק שמצאתי על הרצפה, וקצת העציב אותי חוסר ההערכה הזה של שני לפתק שיערה כתבה. דמיינתי לעצמי את יערה הולכת עם שתי חברות, מספרת להן דברים נחמדים ו אז משב רוח לקח עמו את פיסת הנייר הכתובה מתיקה הסגול של יערה. כן, כן כך לבטח היה כי.. כי אנשים טובים. כן, לבטח כך קרה.;
שמרתי על ילדה אחת, והסתכלנו על תמונות ואז היא קראה- היי תראי! גם הוא מחופש!
| |
תעשי רק מה שאת אוהבת
אני אוהבת אותו כל כך.
הוא עושה לי אושר ואור בלב, מעניק לי תחושה משונה וזרה שאני מיוחדת, שאני אהובה.
ישנתי אצלו אתמול ונהניתי כל כך! אז כן. הוא היה חולה. לא נורא :)
לפעמים הוא חולה, או יורק, או מפליץ, או טיפשי, או מסכן, או שעיר, וזה כל כך לא אכפת לי וזה אפילו די חמוד בעיניי.
אומרים שצריך לעשות רק מה שאוהבים, אז אני בוחרת, אם זה בסדר (וגם אם לא), רק לעשות אותו. את היפה הזה, עם הגוף הלוקח לי את הנשימה לכמה שניות אפילו שאינו מושלם, את האהוב הזה שנקרא קטן (אפילו שבעצם הוא ממש גבר, חזק וחכם ומוכשר והכל), האהוב הזה שלי שאני ממש לא מוותרת עליו.
אני תוהה לפעמים אם אני כותבת ברור. כלומר, לי זה נראה מאד ברור, אבל אני היא הכותבת, ולכן ההיגיון שבדברים מובן לי מייד לפני שבכלל כתבתי משהו, כך שמן הסתם לי זה ברור. אבל האם לקוראים את מה שאני כותבת הכל ברור ככ? האם מבינים את מה שאני אומרת? למה אני מתכוונת? (זה משנה?)
סתם, מחשבה שקפצה לי פתאום.
אני מאוד מאושרת. באמת ממש מאושרת עכשיו, מסיבות לא ברורות שעליהן אני לא מתלוננת, ומצד שני ממש רוצה להבין כדי שאוכל לשמר אותן ולחלוק אותן, לחלק אותן לאהוביי.
שבוע טוב לכם, מי שלא תהיו. בהצלחה למי שצריך בבגרות, או בעבודה, או עם המשפחה או באודישן או מסתם סיבה. המון אושר למי שצריך כי רע לו או שהוא בודד, או סתם למי שרוצה.
| |
הזמנתי את אמא לקפה
הסתובבנו לנו עם שקיות ותיק תלויים על מרפק מקופל 80 מעלות.
מניקור אדום שטני ומבריק תוך כדי ריכול על קרובי משפחה ו
לסיום
קניתי לשתינו (עם כרטיס האשראי שלי) קפה הפוך גדול בארומנ.
אמא,
אנחנו משתפרות :)
| |
מבוגרת טובה
והיא אמרה לי
שאני מהאנשים הבודדים שהיא חושבת ש
יהיו "מבוגרים טובים".
| |
וכששקט
ומחשבות עוטפות
חשיבה חדשה.
פתיחות לנושאים זרים ומוכרים,
וגישה שונה נפלאה.
שוני עדין במערכות יחסים
ואליו
רומנטיקה נושקת.
כמו פרח כחול גדול,
נושמת שקט.
| |
|  כינוי:
Professional Dreamer מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
