|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מילים של צו ראשון
אני לא יכולה להרים את הראש, כי בין השטויות שכחתי איפה זורחת השמש
שאון, התערטלות. גילופין, וגהירה, ולהיגה, ופולמוס, ולבלר.
| |
מי פצע את בנות שכבה ט'? יש משהו מרגיע בדרך בה מילים מתחברות. קולעות קווי משמעות משולשים שמשתלבים בצורה יפה ומציפים יצורים דו רגליים שכמונו ברגש שלא עוזב, לא מרפה. מלטף בתענוג רעב, כי אנחנו הדלק שלו. ולולא היינו אנו, מה היה אז רגש, פרט לשלולית קטנה מתערבלת של כלום.
הדרך בה הביטה בי כחולת העיניים הזו כשישבנו היום במה שנקרא, משום מה, "בית המקדש"- אותה אני לא מצליחה לפרש. פירשתי את הקיא הנשפך ממנה דרך העייפות השחורה מתחת לעיניים. פירשתי את העצב מהכתפיים השמוטות. אך את מה שחשבה כשסיפרתי לה את עצמי, בכנות טהורה, מפחידה, אמיתית ומזעזעת- זאת לא הצלחתי להבין. אני קצת שמחה שלא הבנתי. שלא חדרתי לראשה וחשבתי אתה. הנחתי לה לשמור על פרטיותה. כמו שלא קראתי לה את הבלוג כמו כל השאר. אני לא מבינה את החוצפה הזו. אנשים מרשים לעצמם להיכנס להכי בפנים של אנשים, לקרוא אותם כאילו היו ספר. לספר לחברים ולגלגל שמועות. אבל זה הבפנים שלהן! אני רוצה לצעוק. כל בנות השכבה האלה חשופות עכשיו לעולם על כל פשעי מחשבותיהן ורגשותיהן. על שום מה? על שום שלא היה מישהו רגיש מספיק כדי לחנכן להזהר.
| |
די!!!
| |
כמו כולן נתאהב בלילה קיצי, וכך תתחיל רומנטיקה עדינה מופלאה
אני רוצה להתאהב מחדש, באביר על סוס לבן שייקח אותי רחוק, כי כרגע קצת מתחשק לי למות.
| |
ריחות בעמק רפאים אני מרגישה שאני הולכת ברחוב שלא נגמר. כל צעד כל העולם משתנה..הריח, המראות, הקולות. והריח ככ חזק, הוא צורב לי את הריאות. אני לא יכולה לנשום ככ הרבה..כולם דוחפים לי אוויר אל הריאות, ואין לי זמן לנשוף, לשחרר ולהוציא. וזה נאגר, וכולם שוכחים (ואני שוכחת) שאני מעשנת כבר כמעט 5 שנים..
אני מרגישה שחציתי כביש ולא הסתכלתי, ואוטו כחול וגדול דרס אותי, ונשארו ממני חתיכות. זה כנראה קרה מזמן, כי כבר שנים אני מנסה להרכיב את הפאזל הזה. אמרו לי שבסוף תצא תמונה שהיא אני, אבל אני לא יודעת..אני באמת לא. אני ככ עייפה כבר.
אני רוצה משקפת להסתכל דרכה על העולם. לראות הכל צבעוני ואולי מעט על העוקם. לפתוח את הראש לחשיבה יצירתית
| |
תמר אומרת שבני אדם הם יצריים, ושצריך לזכור את זה, אחרת ניפול שוב ושוב וכולם ייפלו ואז לא יהיה מי שירים אותנו.
אני מתמכרת למר של האלכוהול ולעשן של הסיגריות ולתחושה שהם לא משקרים לי ולא אכפת להם מי אני וכי אני יכולה עכשיו כי אני עוד צעירה ועוד יש אנשים שרוצים אותי אז למה אני בעצם עם אותם אנשים כל הזמן וכי לא אכפת לי שיוותרו עליי כשמר לי בפה ואני קצת אוהבת אות המר הזה ואולי אפילו הרבה ואני מתרגלת אליו שוב ומתמסרת לקהות החושים שהוא מעניק לי ואוהבת לא להרגיש את הרגליים וללכת עקום וזה מצחיק ואני אוהבת את זה ואני משתגעת מהדבקות הזו של כולם בקרקע.
הלוואי שידעתי לעוף.
| |
| כינוי:
Professional Dreamer מין: נקבה תמונה |