|
מבטא ישראלי
הבחור-הצעיר-תמיד בעיניי הילדה שלי היה פס הקול של אמא ואבא שלי, של ימי שישי בקיבוץ ולילות שלישי בתנועה. הוא היה הזמר הראשון שאת קולו ידעתי לזהות כשהתנגן שיר שלו בקלטת בדרך לסבתא צירלה.
הוא המבטא של הילדות שלי, ונוגע, גם אם רק בקצות האצבעות, בכל איש ואישה בעם ישראל.
לא הכרתי אותו כמובן, וגם לא התלהבתי יתר על המידה משיריו או מבדיחותיו ב"לול" או "שבלול". הוא הראשון עליו אני חושבת כשעולה הביטוי "מוסיקה ישראלית", אבל לא שמתי לכך את ליבי עד עכשיו.
מכל הלב אני מאחלת לך מנוחה ושלווה, שקט- שחיפשת כשהיית בין החיים ולא ממש זכית לו. זכרך ברוך ותמיד יהיה, אריק איינשטיין.
| |
צוואר לבן
מעטפת צמר במגוון צבעים.
אני זוכרת איך שהיד שלי הציצה, לבנה ורועדת, מתחת לג'קט הג'ינס, הסוודר האדום וחולצת הפסים. אני זוכרת את הקור שעקץ אותה, ושחיבל בנסיונותי להצית את הכאמל אורנג' היקרה שהעבירה בי זרמים של ניקוטין מבורך.
אני ממש זוכרת! זוכרת את פסי הרכבת שהיו משובצים שלוליות, ואת העשב שהתפרע סביב. הייתי בת 14 וחמישה חודשים, והייתי חופשייה מגברים שרצו ברעתי.
דצמבר, דצמבר.. אני מחכה לך
| |
גרביים בגשם
סיגריה ביד. פאק איט, אני רוצה לכאוב
חתיך לא נורמלי
| |
לו יכולתי לכתוב סתיו
בכיתי בלילה, בכיתי חזק. במקום לעכל, בכיתי את ההבנה שסבתי נפטרה. רציתי לספר לאחי הקטן סיפור, אבל כנראה לעולם לא אקרא לו שוב.. אני פוחדת ממוות, כך נדמה לי. אני לא פוחדת למות, רק פוחדת שאהוביי..אני לא רוצה אפילו להעלות את זה לכתב.
הלוואי שהסתיו הבא יכתוב אותי מאושרת בדיו הגשמים שלו
| |
גמד הגעגועים האפור
שרועה בחיבוק חי ותוסס. נושמת ריח של ערב מבעד לחלון ברח קצנלסון, מלוא הריאות פנימה והחוצה. אני לא רוצה לחיות בשום עולם אחר..כל חוסר השלמות כאן יוצר את הקיום שלי, פותח את דלתות האפשרות בזו אחר זו- והן יפות כל כך! כל הזדמנות מושכת מקודמתה, קורצות ממני שפתיים בדוגמת חיוך
אנו חיים בתרבות קיצונית, הרסנית, כואבת. אנו חיים במציאות עדינה שאני רוצה לסרוג לה צחוק מהצמר הרך ביותר.
יש לי הלל לכל השבוע :)
| |
פליטי הקנוניה השמיימית
כשהגשם יזעזע את הארץ לרוויה אחייך בעוד ארתה פרנקלין בועטת דרך האוזניות ושיערי נספג קסם.
האשטאג אדון זקן מאד עם כנפיים ענקיות
| |
|  כינוי:
Professional Dreamer מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
