אני אוהבת אוהבת אוהבת את צליל הנעליים שלי כשהן פוגעות ברצפה ועוזבות אותה בעת הריצה. את הרוח שמקפיאה את הפנים ומעיפה את השיער לאחור ואת הנוף שמתחלף מהר אבל לא מדי להבין אותו.
זוגות זוגות זוגות זוגות. שיחליקו כולם, הבחור הכי שווה בעולם והסביבה מחכה לי בבית, עוד שבוע אני שם ונתנשק ונאהב ואני אהיה מאושרת יותר מאל השמחה. ברור לי שיהיה שבוע עם רכבות הרים רגשיות, אבל הוא יעבור מהר יותר מדבורה בדרך לכוורת עמוסה דבש, והדבש שלי.. יהיה מתוק, אבל מה מתוק!
ראיתי סרט מקסים מקסים מקסים ממליצה לכל אחד אפילו שזו קומדיה רומנטית- Blind Dating. באמת כיף לראות ועושה מצברוח טוב! :)
המחשבות שלי רצות הכי מהר שפגשתי, ואז כשפתאום נפתחות לי העיניים והמציאות שוב זוחלת בחיוך מזלזל משהו, אני מרגישה כאילו נפלתי לבור עמוק.
כמה נחמד היה לשקוע במחשבות וחלומות על פילים עם הרחבות באוזניים וילדות קטנות עם צמות ארוכות אסופות בסרטים מנצנצים סגולים וורודים ושמלות תואמות. אני באמת מאמינה שהעולם היה יפה יותר אם לכל אחד היה חפץ נצנצים אחד לפחות, או שיערות שזוהרות בחושך.
NGC 6397 (Globular Cluster), Constellation: Ara, Distance: 7,500 light-years
יש לילה שנופל עליי כמו גשם, לסוכריה שלי יש טעם רטוב של ניקיון והיא נוקשת על שיניי כשאני מושכת במקל הורוד ומחייכת. השפתיים שלי נמתחות. אותן שפתיים שלא נגעו בקצה הספוג של סיגריה מאז צהרי יום הטיסה.
אני שורקת לעצמי בשקט (נושפת אם לדייק, לשרוק אני לא לגמרי יודעת) כי ככה אמרו לעשות באזורים בהם דובים מסתובבים חופשי, מאזינה לטבע משקיט סביבי כשפתאום הפח נופל וחתול קופץ ומיילל בכאב צורמני. הרמתי את רגליי ודפקתי את הריצה הכי מהירה שלי, במעלה המדרגות דרך הדלת ולתוך המקלחות. התיישבתי על הרצפה וצחקתי בקול, התגלגלתי ממש בעוד האדרנלין בועט בדמי.
אני עושה את דרכי חזרה לרכב ממש עכשיו, עדיין מצחקקת חרש. אלוהים חתולים יכולים להיות מפחידים בלילה!
שנה שמתחילה באתגר, למידה, חוויה והתפתחות. אולי לא התחלה קיטשית של מדשאות פרחים צחוק שקיעה ושמיים כחולים, אבל התחלה שאני אוהבת כי היא מסמלת משהו שאינו מושלם או מזויף. אני יכולה רק לקוות שהשנה תמשיך כמו שהיא מתחילה- בעלת קשיים שגוררים סיפוק.
לא ברור לי ככ מה מקור ההנאה שלי בשבוע האחרון, כי כמו שאני מכירה את אני האירועים והפעילויות והדרך בה נעשו.. לא מזמן הייתי יוצאת מדעתי, אבל אני נהנית. פשוט כיף לי ואני מצליחה למתן את הרגישות הבלתי נסבלת לעתים שלי ולנהוג אפילו יותר בסבלנות וברגישות לזולת.
חסרות לי הסיגריות וחסר לי המשחק המתמשך עם חבריי, ועם טל בפרט. כמה מצחיק לי עם הילד הזה! אני מאחלת לו הרבה הצלחה ואיזושהי התבגרות השנה.. הוא מסוגל להרבה יותר משהוא יודע לדעתי.
אני גם מתגעגעת להלל אבל זה לא מציק לי ככ כי גם אם הייתי בארץ לא יכולתי לבלות איתו יותר מאחת לשבועיים..אני מאחלת לו שנה נהדרת באמת עם המון חוויות ושימשיך להנות ושהמכינה תתעלה על כל ציפיותיו..ככ מיוחד וטוב ההלל הזה..:)
העור שלי זוהר כבר כמה ימים תחת שמש זרה, הצורבת רגעים ורגשות שאפשר לתאר באלף מילים כעור בצבע שוקולדי משהו עם פסים לבנים בצורת בגדים.
אתמול חשבתי הרבה, דבר ממנו נמנעתי מאז הגענו. את מחשבותיי ליוו הסרט של 1D והבכי המתרגש של אחותי.
ילדי קרסיק הם אולי הדבר הכי מתוק בעולם, וחבל שעוד יומיים אנחנו נוסעים ולא יהיה עוד עם מי לשחק דג מלוח ותופסת..
אני לא יכולה לחכות שנשכור כבר את הוואן וניסע לקנדה ואורגון.. אפילו בריצה הבוקר עצמתי עיניים ודמיינתי את רחובות פורטלנד סביבי. זה היה נעים וממלא געגוע.
האמת שגעגועים לא תופסים חלק גדול מדי מהיומיום שלי, אולי כי אני לא נותנת.
מצחיק שדווקא עכשיו אני כותבת כאן כאילו היה זה מכתב לחבר טוב.. זה לא ממנהגי. מעניין לחשוב למה.. אולי כי אין לי ממש עם מי לדבר על רגשות וחוויות. נו, טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Professional Dreamer