השיר הזה מוקדש לאנשים האלה, 

שכשבנאדם מספר לכם שהוא דיכאוני, אתם אומרים לו "אתה פסיכי" או "זה לא נורמלי" או "לך לרופא ותבדוק את זה" וכדומה וכדומה. אפילו אם אתה רק זר שהם שמעו באוטובוס (!!!)

חשוב לי לציין, שכתבתי את השיר הזה בזמן שהייתי בכעס, ולא נועד לכל האנשים בעולם, אלא רק לסוג מסויים של אנשים:

הרבה אנשים יש בעולם הזה,

צריכים למות כולם.

הרבה אנשים יש בעולם הזה, 

להישלח למות צריכים הם, אחד אחד.

הרבה אנשים יש בעולם הזה, 

אבל האם חלקם טובים?

הרבה אנשים יש בעולם הזה,

שיומתו, רק הרעים.

הרבה אנשים יש בעולם הזה,

הטובים, הם נדירים.

הרבה אנשים יש בעולם הזה,

ואני מכיר רק את הרעים.

הזו אשמתי?

האין אני חברותי?

ניסיתי,

אבל כוחם גבר עליי.

אדם רע, ועוד אחד,

אדם טוב, ואין נוסף.

אז אני צריך להיות אופטימי, 

אבל איך אני יכול?

כי הרבה אנשים יש בעולם הזה,

כמעט כולם רעים.

אני חוזר ומדגיש:כשאני אומר כולם, אני מתכוון ל"אוכלוסיית" האנשים האלה, שמעליבים, תוקפים, וכו' אדם במצוקה.