אתמול היה לי עוד התקף דיכאון, אחד חמור. כבר התחלתי לעלות על הגג, עד שנזכרתי שאני בית מדורג. ואחרי זה, הייתי כל כך חלש. לא עניתי לטלפון, בקושי הצלחתי להקליד. 

למזלי, שתי ילדות עודדו אותי, עד הסוף. דיברו איתי, וגרמו לי להרגיש שפוי, או לפחות אשם. גרמתי לשתיהן סבל. אני מצטער על זה, כל כך מצטער על זה. אני.. אני יודע שלהתאבד זה אנוכי. ואני.. אני אנוכי, אני פחדן, וותרן, מה שתרצו. כל התכונות הרעות.

בסוף.. חתכתי. היה לי חיוך של פסיכופט. הדם זרם בלי בעיה. זה שרף, כל כך שרף. כל כך כאב. ואני? אני חייכתי, אני שמחתי. 

ועכשיו שוב. קמתי, עדיין כבד, חלש. אין לי טעם לחיים. אבל אני לא יכול להתאבד. יש לי תכונית ב', אבל בגלל שילדים מהכיתה שלי קוראים את הבלוג, אסור לי לפרסם אותן, והנה שוב "נגנב" לי הבלוג. כי עם כל הכבוד לזה שאני לא שם זין, עדיין אם הם ידווחו למישהו מבוגר על התוכניות שלי אני גמור, ולא, לא גמור מבחינה של מת אלא גמור מבחינה של הרבה עונשים. הרבה מאוד עונשים.

אז...

עד לכאן הפוסט הזה, מקווה שכולנו נחייה עד מחר.

you labeld me,

i'll label you.

אוי מטאליקה.

שירים, ומשפטים כ'כ נכונים. מחוברים למציאות.

אז היי...

עוד שנה שאני חי. ייאי.

ביקשתי מהפסיכאטרית לחזור לכדורים. כרגע אני עוד לא יכול, בגלל תופעות הלוואי הארורות והבר מצווה שלי. ושם, הבנתי כמה ההורים שלי לא מכירים אותי. לא מבינים אותי.

הם... כל כך אאוטסיידרים לי. לא מוכרים, זרים. הם כמעט לא ההורים שלי. הם אנשים שאיתם אני חי באותו הבית. ואני לא יכול ככה. אני לא יכול לחיות איפה שלא מבינים אותי. רציתי לנטוש, ללכת לכמה ימים לבית זמני ואז לטוס לחו"ל או משו. אבל יש לי 300 שקל. היו לי הרבה יותר, בזבתי אתמול... אוזניות, חולצה+תיק של מטאליקה ועגיל מגניב. דברים חומריים. חסרי טעם. אבל אני חומרי, אני חסר טעם. למעשה, אנשים הם חומריים. הייתי כותב על זה פוסט, אבל בעקבות איך שמתייחסים לאנשים בגילי.. אני יחסוך מעצמי. (כן, אנשים. לא ילדים, אנשים.) 

אז... אותו בית. אותה שיגרה. אותו מקום. אני לא יכול יותר. פשוט לא יכול יותר. אם הייתה לי דרך לקפוץ, הייתי עושה את זה עכשיו. בחצות. היום שבו נולדתי הוא גם היום בו מתתי. סגירת מעגל. נשמע קסום.

בישרתי היום לאמא שלי שאני לא נורמלי. שבבצפר אני חושב על דרכים איך להתאבד. שאני לא מתרכז בשגרה. היא הופתעה. היא פאקינג הופתעה. זה.. אני סיפרתי להם את זה, אבל כנראה היא הדחיקה.

אז בכל מקרה....

מזל רע לי! :/