לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תראו מה למדתי!: אֶרְצֵל זה עם א' +סגול:) איזה גונב!(: (הקטע של הניקוד)


**מי זה פֵסי??** 'יוסי בכינור פֵסי בתוף משה ב-חצוצרה- ו..המרחבה הא..'

כינוי: 

בת: 35

ICQ: 116947119 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2005

נמאס לי!!!! (ומשום מה כל הכותרות שלי כמו איזה ילדה מתאבדת ששונאת את החיים)


כל כך בא לי לכתוב...

כל כך יש לי מה...

אני כל כך לא יכולה...

 

הבלוג איבד ממשמעותו... אני כבר לא יכולה לכתוב כאן דברים. כאן אני אמורה לכתוב על החיים שלי, אני כבר לא יכולה!

יש לי כך הרבה מה לכתוב כל כך בא לי לבכות והבלוג הזה, בשביל מה הוא?.. אם לא בשביל כאלה דברים, במקום שאני ארביץ למשהו\מישהו לפני שאני אעשה דברים אחרים שסתם לא טובים ולא עוזרים זה יכול לעזור לי אנשים שקוראים ומגיבים יכולים לעזור לי.. אבל עכשיו כבר זה כל כך לא שווה אנשים הרסו את כל העניין כל הקטע בבלוג זה לספר לאנשים מה עובר עליך ושהם יגיבו, יעזרו... זה כבר לא ככה.

אם אני צריכה להכריח מישהו להגיב לי והוא מגיב לי בשתי מילים זה ממש לא שוה לי וכבר לא כדאי לכתוב את כל הסודות שלי כאן. אני אחזור על זה שוב כי אפשר לסכם את הכל במשפט... הבלוג איבד ממשמעותו. אי אפשר ככה..

 

מה אני אכתוב? קמתי בבוקר אכלתי וחזרתי לישון??? למה לעזאזל זה צריך להיות ככה?.. אני עשיתי את הבלוג הזה בשביל שיהיה לי איפה לכתוב את כל מה שעובר עליי את כל מה שאני רוצה לספר לאנשים שקרובים אלייי.. עכשיו זה כבר לא ככה כי אי אפשר לכתוב דברים שמעבירים ביקורת אי אפשר, אנשים זורקים לך בפרצוף דברים שהם הכי כמוסים בשבילך, והם צוחקים על זה ומגיבים בצחוק ולא כמו שהכותב מצפה או מבקש.. גם אני הייתי ככה, שסתם העיקר להגיב, העיקר שיקראו.

אז זהו- שלא.

 

נמאס לי מזה נמאס לי מהחיים נמאס לי מעצמי!! ו.. גס וואט, אני לא יכולה לכתוב על זה כלום!

יודעים מה.. פחות מכלום! אני אפילו לא יכולה להזכיר את זה אנשים שקוראים את זה יחשבו שזה עליהם ככה שזה גם לא טוב, אז כבר עדיף לכתוב הכל ולא רק חצאי משפטים שבכלל לא יבינו למה התכוונתי..

 

אני אפילו לא יכולה להסביר למה התכוונתי.

 

היה נחמד, היה נעים, עכשיו.. זדיינו לי מהחיים!!!!!!!

 

אתם לא עוזרים בכלל, איי הייט איצ' פאקינג וואן אוף יו!

 

כל כך כל כך כל כך אהבתי את הבלוג הזה בחיים שלי לא השקעתי ככה בדבר דומם! בדף מסריח!

זה כל כך עזר לי.. אני חושבת שאני אמשיך לכתוב כאן.

או שאני אכתוב ואל אשים על אף אחד (התגובות כלכך צפויות)

או שאני אכתוב דברים כמו "קמתי בבקר היפי ייאי"..

 

אני לא יודעת אם אני אצליח בכלל לא לכתוב. זה יהיה לי ממש ממש קשה..

אני מקווה שאני אעשה את הבחירה הנכונה.

 

ב26 ארה"ב..

 

=\

 

נכתב על ידי , 20/7/2005 17:17  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



=\ :) :( נמאס מחילופי המצברוח


 

כיף לי..:):):)

 

כולי אושר! קצת מאוכזבת מכמה אנשים אבל בקטנה, זה חלק מהחיים..

 

הראל צוחק עליי כרגע.. "כשהחתול שלך מת זה היחיד שקראתי" , "בלוג זה לא לאנשים משועממים או לאנשים שקוראים ומשעמם להם?" ר=ע

אז מה אם אין לי חיים=\ זה ב"טו דו" ליסט.

 

6533994

 

מי שיודע איזה מספר זה 300 שקל!!(כמעט)

מכירים ת'שיר של זה?(מ=ש=ע=מ=ם ל=י .. תסלחו לי)

 

Yesterday, all my troubles seemed so far away

Yesterday, love was such an easy game to play Now I need a place to hide away

והמבין יבין...=\

 

=\
נכתב על ידי , 17/7/2005 00:47  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא יודעת מה קורה איתי- מפחיד


 

אני פוחדת.. אני פשוט לא שולטת בעצמי אני לא יודעת מה נסגר..

שלשום קרה לי הדבר הכי מפחיד בעולם, הכי מפחיד שקרה לי... נסעתי לתזמורת (עם אמא- למזלי! אם היתי לבד הייתי מתה, פשוט מתה לידרלי) ואני מסתכלת לצדדים סתם ככה.. פתאום אני רואה ילד שוכב על הרצפה עם הפנים לצד השני (לא לכביש) ככה שלא ראיתי אותו ושני ילדים מנסים לנענע אותו להזיז אותו והוא לא זז, הוא שוכב על הרצפה .

אמרתי לאמא שלי "ראית את זה??????, אמא. ראית את זה..?" הייתי בלהם ולא הצלחתי להוציא מילה חוץ מזה, אמא שלי לא ראתה כמובן, היא קצת נוהגת.. אז היא אמרה.. ,לא זאת סתם קפיצה תרגעי" (יעני פסי האטה כאלה.- לא הבינה על מה אני מדברת.) ואני לא הצלחתי להגיד לה מה ראיתי התחלתי לבכות, פשוט לבכות... היא עצרה את האוטו ושאלה אותי מה קרה אמרתי לה תסתובבי. הסתובבה.

הפסקתי לנשום, נהייתי כחולה, (הפסקתי לנשום- קוצר נשימה כזה של הפתעה- מבינים מה אני מתכוונת??) ועד שחזרנו הילדים כבר קמו והלכו.. אני התחלתי לבכות כמו שכמעט בחיים לא בכיתי.. אמא שלי עצרה את האוטו וניסתה להקים אותי מהכיסא היא בקושי הצליחה, התעלפתי לה בידיים, היא ניסתה ללכת איתי וזה קצת הצליח, לא יכלתי לדבר השפתיים שלי הכחילו ולא יכלתי לזיז אותן.. נהייתה לי סחרחורת וראיתי שחור לא שמעתי מה שהיא אמרה ורק אחרי זה כשהיא הזכירה לי קצת נזכרתי אחרי 5 דקות שכחתי הכל לא זכרתי כלום!!! רק את הכאב, את הכאב זכרתי טוב מאוד אני עדיין רואה את הילד הזה שם שוכב על הרצפה כששני הילדים הקטנים האלה (כולה בני 6) מנסים 'להעיר' אותו.

 

ואתמול קרה לי שוב דבר דומה..

אני יושבת בחדר, יושבת כלום לא עושה יושבת!! ומדברת עם אמא פתאום אני משתעלת שני שיעולים כאלה ופשוט נאבדת אין לי מושג אמא מנסה להקים אותי וללכת איתי (כי היא ראתה שאתמול זה עזר)  ובינתיים היא צועקת "יוסי!!! יוסי!!" (אבא)(כי היא לא הצליחה להרים אותי) וכולי בפחדים, שוב התחלתי לראות שחור לא שמעתי כלום חוץ מ"יוסי!" "יוסי!" התחלתי להזיע כאילו אין מחר, ועוד כל מיני דברים מפחידים מאוד..

הלכנו טיול מאורגן לרקתי (אמאבא בר ואני- וואחד טיול) ועשו לי בדיקות- כרגיל לא מצאו כלום, אני כ"כ מפחדת! אין לך מושג כמה!!:(

מה יהיה איתי?

נתנו לי חוברת של בדיקות חבל על הזמן כמה בדיקות!!! זה גם מפחיד מה לא בדקו אצלי??? כל דבר!! אני מפחדת כל כך.

לא תגידו אני לא אוכלת, לא שותה לא ישנה - כי אני מה זה ישנה!! חחח(: ואוכלת כאילו אין מחר=\

 

"ושאלה אחת קטנה שנשאלת פעמיים, תגידו, מה יהיה ? מה יהיה ?"

 

 

נכתב על ידי , 8/7/2005 14:46  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMora ZOO אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mora ZOO ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)