לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


זהו בלוגי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צבא


אתמול הגיע אליי חייל בן 27, נשוי, שהצבא גייס אותו בכוח לאחר שסיים את הלימודים בישיבה.
יש אצלי עוד חייל כזה, בן 26, נשוי, ועם ילדה בת שנתיים.

מצחיק. בגיל שבו צריך להתחיל לפתח קריירה, להרוויח מספר אלפים טובים בחודש, לנהל מערכת יחסים בוגרת עם אישה, ואפילו עם ילדים, מגייסים בנאדם לשירות חובה.
והם מקבלים יחסים דומה מאוד ליחס של חיילים אחרים בני 19. הם צריכים לתת דין וחשבון על כל דבר שהם עושים, לעשות תורנויות, לבצע תפקיד שלא באמת מעניין אותם, ואחר כך להגיע הבייתה ולהקשיב לאשה שלהם בוכה שאין להם מספיק כסף לשלם חשבון חשמל ושהבת שלהם חולה.

בחלקי נפלה ההזדמנות לעזור להם, עם המצב הכלכלי, ולשחרר אותם הבייתה כשהבת חולה, אבל באמת שזה נראה לי אבסורדי.

לפעמים יש דברים שהם ממש דפוקים במערכת.
לפני כחצי שנה בערך הגיע חייל לבסיס שלי (שנמצא באיזור המרכז, נחשו איזה) שמתגורר בקריית שמונה.
אני משרתת בבסיס פתוח, של יומיות, כלומר ג'ובניקים.
לחייל הזה לא היה שום מקצוע שמקשר אותו לבסיס, למעשה לא היה לו שום מקצוע.
למה לשבץ אותו לעזאזל לבסיס הזה?!
כמובן שעזרתי לו, ועכשיו הוא משרת קרוב לבית, ובתודה הוא הגיע והביא לי מתנה מקורית אך מבלבלת למדי- שני זוגות של חוטיני סגולים ופרחוניים...
כמובן שהסגול הוא סימבולי לשרוך.


לפעמים נראה לי שאני היחידה בצבא שנהנית מהתפקיד שלה.
הזמן טס, והתפוקה רבה.
אני אוהבת לשבת לבד במשרד, ולכמה דקות להסתכל על הקיר, ולקרוא את המכתבים שכתבו לי. עונג צרוף.
היו גם הרבה מאוד חיילים שעזבו והבטיחו מכתבים, אבל לא קיימו.

אני גם חברה טובה של המש"קית חינוך, כך שכל טקס אני עוזרת ומופיעה.
ביום השואה ניגנתי לראשונה מול קהל ושרתי. זה היה קצת מצחיק, כי ניגנתי בגיטרה קלאסית ללא חיבור, כך שהצמידו מיקרופון לתהודה של הגיטרה, ומיקרופון לשירה, הרגשתי קצת כמו סטיבן הוקינג עם כל האיבזורים מסביבי. אבל זה היה כיף. במיוחד כשמפקדים ניגשו אליי, אפילו שבוע אחרי, ושאלו: זו את שניגנת? איזה יופי!

היה לנו טיול של יומיים עם הבסיס, ואני מודה שאפילו לדקה אחת לא הרגשתי לבד. משתלם להיות זו שכולם מכירים בבסיס, ועם כל זה, הבנות מהמדור שלי פשוט מקסימות והיינו באותו ראש כל הטיול, דבר שהוא לפי דעתי על טבעי.









נכתב על ידי , 1/5/2007 20:15   בקטגוריות צבא  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התמונה שלו במסגרת


חבל שאני לא כותבת פה יותר.

הכתיבה משחררת, והתקופה האחרונה הייתה זקוקה לפריקה על גבי כתב.

 

כל יום אני פוגשת מישהו שבור. אנשים שכבר אין להם קליפות, אנשים נואשים, פושעים, חולים, עניים.

 

ולפעמים ההכרה שאני לא סופרמן מכה בי.

היא חיבקה אותי.

מעולם לא נפגשנו לפני, ואפילו לא דיברנו לפני. אבל הבעל שלה אלכוהליסט ומכה, הבן שלה, החייל, עזב את הבית, כי הוא לא יכל לסבול את הצרחות בבית, כל הכסף מהעבודה של הבעל הולך לאלכוהול והיא נמצאת בחובות ומינוסים. הבן שלה אילץ אותה לבחור- אני או הוא. והיא בחרה את בעלה. בעברית הרצוצה שלה, וברוסית המעטה שלימדתי את עצמי הבנתי שמה לעשות, הם עולים חדשים, והבעל מפרנס. חייל לא מביא הרבה כסף הבייתה. והיא בוכה בוכה בוכה. לפני שיצאתי, ליטפתי לה את הזרוע, והיא פשוט פרשה את הזרועות וחיבקה אותי.

אני חשבתי שאני מפתחת לעצמי עור עבה.

חשבתי שלבכות מביקור בית זו פריבילגיה של צעירות.

אבל ברגע שיצאתי מהדלת הרשתי לעצמי.

כי אין שום דבר שאני יכולה לעשות בשביל האישה הזו.

כי אני רק יכולה לעזור לבן שלה החייל, שהתמונה שלו מונחת במסגרת ליד הטלוויזיה.

 

יש כאב בכל מקום. יש קושי ויש אתגר. יש את ההיא מאתמול שהמעיים שלה נמצאים בתוך שקית שמחוברת לבטן, והיא צריכה לרוקן אותה 3-4 פעמים ביום.

יש כל כך הרבה סבל.

העולם הזה משובש, ואני בפאזל הזה יכולה להרכיב רק את המסגרת.

אני לא יכולה להחזיר לחייל את אבא שלו שהתאבד והוא מצא אותו.

אני לא יכולה להחזיר לחייל את אמא שאבא רצח.

אני לא יכולה לקנות לחיילת דירה גדולה יותר מדירת שלושת החדרים בה גרים אמאבא, סבתאסבא ועשרת האחים שלה.

אני לא יכולה להציל את החייל מהבושה שאמא שלו הייתה זונה.

 

 

הלוואי והיו לי כוחות על.

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 28/12/2006 18:47   בקטגוריות צבא  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כינוי: 

בת: 37

ICQ: 142050519 




8,720
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkiller Queen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על killer Queen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)