היה לו די חם אחרי שכבר חרש ברגל כמה רחובות בשכונה ולאורך הכביש שמשקיף אל הים.
אדי הלך עם המעיל השחור שפעם מישהי אמרה לו שהוא מתאים לו, ואפילו הזכיר לה קצת איזה שחקן קולנוע ששכחה את שמו.
זה התאים לו שזה נשאר ככה באוויר, בלי להיכנס לשמות. כי ת'אכלס למי הוא כבר יכול להיות דומה עם המטר שישים וקצת שלו והגבות המחוברות מדי.
אחר כך היא זרקה אותו הזונה, או שבעצם אף פעם הם לא ממש היו ביחד. הכי קרוב הם הגיעו באותו ערב כשליווה אותה הביתה וניסה לנשק אותה.
היא הדפה אותו בעדינות מעליה, מרחיקה את זוג הגבות השחורות והמאיימות שלו ממנה, ובלי לומר דבר היא רמזה לו שהיא לא רוצה וזהו.
הוא ידע לקבל לא. הוא היה אלוף בלקבל לא, ולא רק מנשים.
אומנם חלפה לו לרגע מחשבה שבקלות הוא יכול לתפוס אותה מהשערות ולגרור אותה אל החצר הנטושה שמאחורי הבניינים ולזיין לה את הצורה, אבל הוא רק חייך בסלחנות.
היה לו חם והוא התיישב על ספסל מול הים והדליק סיגריה.
הרבה אמהות צעירות מהשכונה עברו באזור הזה, דוחפות עגלת תינוק, נראות עייפות וקצת מוזנחות בדרך כלל.
אבל היו גם כמה שנראו לא רע, אדי הסתכל על אחת נחמדה שפעם למדה איתו ביסודי בכיתה המקבילה ואמרה לו "הי" סתמי כשראתה שהוא מסתכל לה על התחת.
אדי תהה איך זה יהיה עם אחת כזאת, שכבר עברה משהו בחיים, חתכים, אפידורלים, ובלאגנים של משפחה חשבונות וכל זה.
נראה לו מוזר שהם בעצם באותו הגיל.
בטח בעלה בעבודה והיא מתה לקצת פינוק, הוא הביט בה שוב, והיא שוב אמרה לו הי, ואז התינוק שלה התחיל לבכות והיא דחפה לו מוצץ, ואדי קצת התקרר, והדליק סיגריה בסיגריה והביט בים.
ודמיין שוב שהוא רחוק מכאן בלי זיכרונות מהשכונה הזאת, רק הוא והחיים החדשים שמחכים לו אולי שם, איפוא שהוא רחוק מכאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
