עד היום אני בטוח שלא אכלתי את גאולה.
ובכל זאת לפעמים אני מתעורר בלילה מסיוט, ולא נרדם עד שמגיע האור הראשון של הבוקר.
חיים "אופניים" גר ברחוב של ההורים שלי עוד הרבה לפני שנולדתי, והיה התמהוני של השכונה.
מין בחור לא מזיק שקצת לא הסתדר עם המוסכמות ועם הנורמות של העולם החדש.
היו סיפורים שזו צלקת שהוא נושא מהמלחמה, שמשהו התנתק לו בתוך הראש, אבל אף אחד לא היה בטוח אם בכלל הוא היה בצבא.
זה התבטא בעיקר במעשים קטנים ומטורפים שלא הזיקו לאף אחד ולא היו מספיק מטרידים כדי שמישהו ברשויות בריאות הנפש יטריח עצמו ויגיע עד לשכונה כדי לבדוק האם חיים "אופניים" כשיר לחיי קהילה פתוחה עם ילדים רכים ואזרחים תמימים.
המוזרות שלו התבטאה במעשים בסדר גודל של נסיעה עם בגד ים על אופניים באמצע החורף, כשגופו השמן והשעיר חשוף לגמרי והוא מפזם להנאתו שירים באידיש בקול גדול.
או איסוף אובססיבי של גרוטאות אל תוך החצר הענקית שלו והפיכתה למזבלה ענקית וחסרת הגיון.
לא פעם סיפרו עליו כל מיני רכילויות מרושעות, שהוא טובח חתולים וכלבים, שהוא מכר סודות מדינה למצרים בזמן המלחמה, שקבר את אשתו הראשונה בחצר הבית בדיוק מתחת לעץ הדקל הגדול שבחזית, ועוד מיני סיפורים שרק השתכללו עם השנים על ידי נערים צעירים שנהנו להציק לאיש המוזר.
המשך יבוא........
בבלוג זה
בכל הבלוגים
