התאבדות
יש פסיכולוגים שאומרים שזה לקבל צומת לב
יש אנשים שלא הצליחו להתאבד, שטוענים שברגע האחרון הם התחרטו, ומזל שהם לא הצליחו
לעומת זאת יש אנשים שלא הצליחו להתאבד בפעם הראשונה, אך ברגע שיכלו שמו קץ לחייהם
יש שטוענים שזה הוא המעשה הכי אנוכי שאפשר לעשות - להחליט לנטוש את כולם, בלי שתהיה להם אפשרות למחות על כך
אך מבחינת אותו אדם, הוא מזיק לסביבתו ואינו רצוי בה. מבחינתו - המוות שלו יביא נחת ושלווה לכולם.
אז מה זה בעצם?
מבחנתי לפחות, זה ויתור. ויתור על החיים שלך בגלל משהו שקרה. או אולי אפילו אוסף של דברים.
כניעה אל מול המכשולים.
זו היא בחירה אנוכית, של אדם שאינו מתייחס לאנשים שהכי אוהבים אותו, הכי דואגים לו
בחירה זו גורמת לפגיעה באנשים שהכי חשובים לך, שאתה הכי חשוב להם.
זה זילזול באהבה, בחברות, במשפחה
התאבדות זו הדרך הכי טובה לקבל צומת לב - מבלי לקבל אותה כלל
התאבדות זו הדרך הכי רעה להתמודד.
&
זה מחלחל, מחורר ומפרק אותך לאט לאט.
למרות שלא הכרתי אותו כזה טוב.
ולמרות שבדר"כ כשהיתי אומרת לו "היי" או "בוקר טוב!" הוא היה עונה "סתמי", או פשוט מתעלם
כמובן שזה היה חלק מהאופי שלו - סוג של אדישות צינית.
הוא התאבד
התגובה הראשונה שלי היתה "די נו, לא צוחקים על דברים כאלה"
היו לו בעיות נפשיות, היה אפשר לראות את זה עליו, ולמרות שלא היתי קרובה אליו, חלק מהחברים הכי טובים שלי היו גם החברים הכי טובים שלו.
אז ידעתי עליו דברים, שאולי אנשים אחרים, שהיו באותו קשר ידידות - רחוק, לא ידעו.
בכל מקרה בהתחלה זה היה שוק. אף אחד לא ציפה לזה, בטח שלא עכשיו, שנגמרת השנה וכולנו יוצאים לחופש.
שוק
מיד התקשרתי לחברה טובה שלי, שהיתה גם חברה טובה שלו.
היא כבר ידעה
נסעתי עליה, לבצפר. כולם בכו או הסתובבו במין מבט מדוכא-שוקיסטי שמנסה להכיל מה קורה
איך שראיתי אותה התחלתי לבכות
אחר"כ ישבנו ודיברנו על דברים שנזכור ממנו
ככה בכמה שעות הקרובות - בכי וזיכרונות לסירוגין
זה היה קשה. קשה מאוד.
שרף לי הלב מהמחשבה שאם אני, בעלת היכרות בסיסית עם הבנאדם, סובלת ככה, מה קורה לאלו שהיו קרובים אליו?
בהלוויה בכיתי נורא.
התחלתי לעבור כל השיחות המעטות שהיו לנו בפייסבוק לאחרונה
כתבתי לו דברים כמו "אתה המלך שלי". היתה איזשהי מריבה ואני היתי בצד שלו ככה שדיברנו על זה..
אז הרגיש לי דווקא טוב, שהשיחות האחרונות שלנו היו חיוביות
פעם אחרונה שראיתי אותו היתה שבוע וחצי לפניי.
אפילו צילמתי אותו. אשכרה צילמתי אותו בפעם האחרונה שראיתי אותו
בחיים לא צילמתי אותו
אני לא בנאדם שמצלם בכללי
אבל הפעם הזאת כן
גם זה טיפה גרם לי להרגיש טוב
הזיכרון האחרון שלי ממנו מונצח אצלי
הרבה אנשים מאשימים את עצמם. איך הם לא ידעו, איך הם לא הרגישו, איך הם לא חשדו??
אני לא חושבת שזה אשמתם
הוא היה בנאדם חכם מאוד
הוא גם לא אהב רחמים
אני גם לא חושבת שהוא עשה הכל כדי להסתיר את זה
אלא פשוט לא העלה את זה.
כמו שאם נכשלתי בלשון, אני לא אסתיר את זה בכל מחיר, אני פשוט לא יעלה את זה בשיחה
בכל מקרה
זו היתה בחירה שלו
בחירה שאני מנסה לקבל
למרות שלו בטח לא אכפת אם אני אקבל אותה או לא
גם כי הוא כבר עשה את הבחירה
וגם כי לא היתי בנאדם משמעותי בחייו - כך שדעתי לא באמת חשובה
אבל זה כן השפיע עליי נורא
אני עדיין חושבת עליו לפעמים
מקווה לפגוש אותו בטעות ברכבת ולצעוק עליו שהוא גרם לכולנו לחשוב שהוא מת
מנסה לדבר איתו, למרות שלא דיברתי איתו הרבה לפניי זה
רק לשכנע אותו לחזור
שיבין כמה הוא חסר. לככ הרבה אנשים. אנשים שהוא אפילו לא חשב שיהיה להם אכפת
אולי הוא יודע
אולי לא
אולי ואולי ואולי
אם הוא היה פה.
מדבר, משתף, מגלה, חולק - ככ הרבה אנשים היו רוצים לשמוע.
חבל. זה כואב.
balika
בבלוג זה
בכל הבלוגים
