אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. הרי בתכלס לא קרה כלום . אבל המחשבות חוזרות עוד פעם ולא נותנות מנוחה , אתמול היה לילה קשה ובכיתי הרבה בסוף נרדמתי. אני לא מתפלאה שקשה לו להכיל הכול , אני בעצמי לא יכולה להכיל אותי . פשוט אני כוך הזמן ממשיכה לחשוב שפעם היה טוב יותר. שפעם הוא היה מחמיא לי בלי סוף, והיה אומר כמה אני חשובה לו וכמה הוא אוהב אותי. פעם הוא היה מציע לצאת ולא אני , ופעם הוא היה מתחנן שאני אשאר יותר מהשעה המותרת ועכשיו כשאני יכולה להשאר יותר אתה לוקח אותי הבייתה לפני הזמן וכבר לא מפציר בי להשאר. פשוט תגיד את האמת אתה עדיין אוהב אותי?
כי אני כבר מרגישה שלא ואתה איתי מתוך הרגל . ולא באלי להציק לך שוב עם הרגשות שךי והמחשבות לי בשביל שתבטל אותן תוך שנייה
כינוי:
טיפטפונת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
