חוסר מוטיבציה מוחלט.
לא מצליחה לצום, לא מצליחה לא להקיא, לא מצליחה לרוץ.
אני מנסה לאכול נכון. יש לי דיאטנית והכל, והיא אמרה לי שאני צריכה לאכול 1800 קלוריות ביום רגיל.
אני לא מתקרבת לשם אפילו. אני ככ מפחדת..
אני משתדלת, באמת שאני משתדלת לאכול נכון. אני פשוט לא מסוגלת לאכול, בלי להרגיש שמנה
בלי להרגיש את הבטן מתנפחת, את הרגליים מתרחבות.
וזה נגמר בזה שאני מקיאה.
אני משתדלת ללכת לחדר כושר לפחות 3 פעמים בשבוע.
כלפי חוץ חברות שלי אומרות לי שאני נראית הרבה יותר טוב, הרבה יותר שמחה..
וזה נכון, אני יותר שמחה מפעם, יש לי חבר שאני ממש אוהבת..
אבל אני לא אוהבת את עצמי,
אני מתביישת להסתכל במראה.
כל הקיץ הזה לבשתי שורט פעם אחת, לפני שבוע וגם זה היה כי הייתי בקייאקים עם המשפחה.
והתפטרתי מהעבודה בגלידה.. סוף סוף. אני יודעת שזה היה מטומטם לעבוד שם, אבל מצד שני ממילא אם לא הייתי עובדת שם הייתי יושבת ומקיאה כל החופש, אז לפחות קיבלתי על זה כסף.
אני שמחה שעכשיו יהיה חורף,אני הרבה יותר במוטיבציה לרדת בחורף.. בשביל הקיץ שאחרו.
אני גם נכנסת לתקופת מבחנים ולא יהיה לי בכלל זמן לחשוב על אוכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
