אהלן, חברים שאלו אותי במייל בזמן האחרון הרבה שאלות על הדיכאון שחוויתי לפני שנה,
אז רציתי להסביר לכם קצת, ואין דרך יותר טובה להתחיל פוסט שכזה אם לא במכתב לעומר (שנכתב לפני 11 חודש..)
ילד קטן,
אחד שמבקש רק לדעת, מבקש רק להקשיב, פנוי לשמוע, אבל סתום! נמצא במקום משל עצמו, במקום אחר, וטוב לו, ילד קטן, כל כך קטן וטיפש, לא יודע מה בעתיד מחכה לו, לא יודעת למה, כמה ואיך... ילד קטן, קטן וטיפש!
עומר, הדמעות עוד עומדות לי ממש מתחת לעניים, הדמעות כבר יצאו, יצאו כולן! האם אתה עוד רואה אותם? האם אתה עוד מסוגל לשמוע?
בזמן האחרון אני לא מסוגלת לדבר, עם אף אדם בחיי, לא מסוגלת להקשיב, בניתי לעצמי בועה, כדי לא להרגיש שהסביבה קיימת, אני רוצה לשקוע בשקט הזה, אני רוצה ללמוד מחיי איך לחייך, ולא מסוגלת! הבועה סוגרת עלי, ואני איני רואה מה מסביבי, לא אוכלת ללא שותה, לחץ עצום מקיף בי, לחץ עצום על החזה, ואני רק צריכה למצוא את הנעץ הזה, הנעץ שיפוצץ את הבועה, שיפוצץ את הלחץ...
אני צריכה אותך, אני צריכה שתגיד לי מה לא עשיתי בסדר, שתגיד לי איפה טעיתי, ומה איתי בעולם הגדול? תעודד אותי, תסתכל עליי, ותהיה שם לרגע אחד, כדי להבין מה הנעץ שבי,ומה יפוצץ את הלחץ העצום, שאפסיק לחשוב עד כמה רע לי, שיתחיל להיות לי טוב, כי גם לי מגיע, עומר אני רק רוצה לנשום שוב מחדש!
חברים יקרים, כל אלו ששאלו אותי מה הוא הדיכאון הזה,
אז הנה, הדיכאון הוא הלחץ האין סופי הזה בתוך הגוף, מן הרגשה רעה, אבל רעה מאוד! שאין לך בכלל מה לעשות איתה!
כבר שבוע שאני והיא לא ביחד, שבוע עבר מהפרידה ההזויה, והלב מתחיל לפעום כמו שצריך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
orאור