My crazy life story
על האנורקסיה, על הכל! |
| 3/2013
הקשב המפקדת!
תמיד דחפת אותנו להיות חזקות, לשדר אומץ.. להיות אסרטיביות... בשבירת דיסטנט אמרת שאני אמיצה, שזה אחד הצכונות הבולטות בי ושאסור לי לשים את זה בצד בזמן השירות הצבאי ובחיים בפרט, הרגשתי שאת חושבת ככה במהלך הטירונות ולא רציתי לאכזב אותך, למען האמת פחדתי.. פחדתי מהכל.. םחדתי להגיד את דעתי, להרים את הנשק ולהסתער .. האומץ היה מן דחיפה קטנה שאמרתי לעצמי בפנים "קדימה, אור את מסוגלת.. את מסוגלת להרבה יותר".. רבל הפחד לא היה רק שם... אני לא בחורה אמיצה המפקדת.. רציתי שתדעי.., אבל גם היום חצי שנה אחרי את דוחפת למצויינות, הקשב המפקדת כבר מזמן לא פקודה אלא אורח חיים בצהל, כי המפקדת אורית פשוט יודעת, היא יודעת מתי הקשיחות שלה חוצה רת הגבטלות ומתי מגיע הזמן להושיט יד תומכת ומרגיעה...אף פעם לא הרגשתי שאני לא מספיק טובה כדי לשבת במקום שאני נמצאת בו עכשיו, המפקדת שליוותה אותי רבע שלם מהשירות שלי בצה"ל יוצאת לקצונה... מהרגע הראשון שראיתי את אורית ידעתי שהיא מיועדת, ידעתי שהיא לא אחת שמסתפקת בפיקוד או ברב"ט..ידעתי שהיא תמשיך עד קצה היכולת...ואני בטוחה שכקצינה אורית לא תאכזב אף אחד... להפך, אני מקווה שלמרות המראה המוזר והתלתלים שהיא מעולם לר הצליחה לסדר אנשים (חיילים) יראו את הנשמה שמתחת למדים, ולמרות הקשיחות של הדיסטנט יזכרו שגם היא כמו כולנו התגייסה לשרת בצה"ל כדי להגן על המדינה שלה ולתרום... אני מקווה שהחיילים החדשים שיהיו לה יבינו כמה הם ברי מזל...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
orאור