מלחמה עצמית

כשאתה פוקח את העיניים ומה שאתה רואה זה חושך

כשאתה מרים ראשך ומרגיש את הרוח הקרה על עורפך

אחיזתך בשולי המיטה מתחזקת

הכול רועד סביבך וחשוך

אתה פוקח את עינייך בשנית ופתאום הכול מואר

אתה רואה את הבובות הקטנות שלך ומחייך

מעיף את השמיכה ורץ למקלחת

אתה שוטף את הפנים

אתה מחייך

אתה מבין שהכול היה סיוט ארוך ומייגע

אך בסופו פקחת את עינייך וקרני השמש סינוורו אותך מבעד לעפעפייך

הסיוט הזה שהיה כול כך מפחיד ומאיים

הוא נגמר

אתה מחייך

אתה מחייך ולא מרפה מהחיוך

השרירים כואבים ואתה מתאמץ

אבל אתה מחייך

הסיוט נגמר

הוא עבר

ואולי הוא ישוב

אבל עכשיו הוא כבר איננו

אז אתה מחייך

וכשהוא יבוא

תפחד שוב

ויהיה לך קשה וחשוך

והרי החושך

החושך הזה שכול כך מאיים עלייך

החושך יעלם

ותראה רק את האור

את האור ואת התמונות שעל הקיר ואת הבובות הקטנות שלך

ואז תיזכר בדרך שעשית כדי להתעורר ולהרגיש את קרני השמש שחודרות את עפעפייך ומאירות לך את היום