Monster's life

היה לי שבוע בו החלטתי לא להיות נואשת לחבר. 

כי להיות נואשת לחבר זה פתטי ביותר.

אני שונאת את עצמי שאני נואשת.

כאילו מה ? אין לי חברים ?

זה לא נכון. יש לי חברים

אבל היום פשוט קלטתי את עצמי

יושבת, מול הטלויזיה, עם קערת פופקורן

צופה ב"מה המספר שלך?" ורק חושבת על חבר 

פאקינג קינאתי בדמות מסרט וחשבתי עליו 

ושוב יש לי את ההרגשה המוזרה הזאת

ואני לא בטוחה עם זה אהבה או פחד או התרגשות

איך אמורים לדעת דבר כזה ולמה זה כל כך מבלבל ואיך

איך אני סוטה מהנושא שלי כל כך מהר חחחחחחח

קיצר . אני נואשת . ומותר לי ! רק נראלי 

עדיפ שאחרים לא ידעו על זה כדאי

שזה ישאר סודי , הלא כך ?

אני מפחדת . לא יודעת

אני מנסה לדמיין אותנו וזה רק

נראה לי מוזר, נראה לי לא הגיוני .

אני מפחדת מזה. אני מתביישת גם 

למה ? למה אני מתוסבכת בצורה מוזרה

אפילו ניסיתי לעשות גלים בכתיבה שלי כמו

שהזאתי מהשיר "פנאי" עשתה בשיר שלה

שדרך אגב היה מטומטם ביותר . אפילו מאוד .