אוף.
איזה עצבים, אני לא יכולה להסביר במילים עד כמה מעצבן אותי שאנשים פשוט לא יודעים גבול.
אז יצאנו לפאב. הכל טוב ויפה, אנשים שותים ולוגמים, מתפזרים לאט לאט... ואז נשארים 8 אנשים, עם חשבון של 650 ש"ח לא כולל טיפ, ומגלים להפתעתנו שהיי! חסר כסף!
אז אם אין לכם למה אתם שותים!?
למה להזמין עוד ועוד טיפות מרות אם אין לכם איך לשלם עליהם?!
למה למכולת אתם לא הולכים ולוקחים דברים אם אין לכם כסף?
מעצבן... לא כי אני הוספתי עוד 30 ש"ח לחשבון מהמשכורת חייל המעפנה שלי. מעצבן כי זה חוסר אחריות.
למה מישהו צריך להסיע אנשים בסבבים הביתה, בגלל שהם לא חשבו טוב ולא השאירו כסף למונית? מה... לעידו יש דלקן? לא! יש לו לב טוב... בגלל זה אנשים מגזימים ומנצלים את זה!
אז מה... הפעם שתיתם ולא חשבתם על הכסף. פעם הבאה לא תחשבו על דברים אחרים!
למה כשאני שותה אני חושבת אם יהיה לי איך לחזור? אם יש לי מספיק כסף... למה אני חושבת על זה ואחרים לא. פשוט נוהגים בחוסר אחריות כזה שבא לי להעיף להם איזה סטירה לפנים מהעצבים.
ברגע שאנשים שותים, הם פשוט מנתקים מחשבה? לא!!! זה לא צריך להיות ככה! זה לא ככה. אצלי זה לא!
מה, אתם חושבים שכשאבא שלי היה שותה ומרביץ לאמא שלי הוא היה חושב?
עוד שיכור מסריח.
סעמק.
לא יודעים לשתות, אל תשתו!!!
אבל קחו קצת אחריות בידיים, אלו הידיים שלכם-אחריות שלכם, אחרי הכל!!!
ובמעבר לנושא שיחה אחר...
"יש לי ריח של אלכוהול?" ואז הוא נושף עליי מהפה ישר לאף.
"לא."
"את בטוחה?" הוא מתקרב אליי ונושף שוב. אני מתקרבת, אולי לא הרגשתי...
"לא."
"תבדקי שוב..." הוא נושף עליי שוב, והפעם הוא כל כך קרוב, שאני לא יודעת מה! ריבונו של עולם, יש לך חברה!!! למה השפתיים שלך צריכות להיות כל כך קרובות לפרצוף שלי?!
בכלל, שותה ושותה אבל היה לו ריח של מסטיק בזוקה מהפה. איך? אלוהים יודע, הוא דפק את כל החמוצים שהיו שם...
והכי מעצבן? שלא משנה כמה גברים אני אכיר אחריו... עדיין תהיה לי חולשה כזאת אליו.
יא אללה.
רחוק מהעין, רחוק מהלב.... ובעיקר רחוק מהמחשבות.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...