" With realization of one's own potential and self-confidence in one's ability, one can build a better world."
(Dalai Lama)
("עם ההבנה של הפוטנציאל והאמונה העצמית ביכולת שלך, אפשר לבנות עולם טוב יותר")
ביטחון עצמי.
היום, אני רוצה לדבר אתכם על ביטחון עצמי.
עכשיו.... מה זה בעצם ביטחון עצמי?
ביטחון עצמי. שתי מילים גדולות שאנחנו משתמשים בהן כל הזמן, נכון?
ביטחון עצמי הפך היום, לתירוץ, מעין התחמקות מהמחויבות שלנו, מהרצון
שלנו, מהמעשים שלנו.
אתה לא עובד במקום שהיית רוצה לעבוד בו? למה אתה לא עובר מקום? אין לך
ביטחון עצמי.
אתה לא עוסק במה שאתה רוצה לעסוק בו? למה? אין לך ביטחון עצמי.
אתה לא מאמין ביכולת שלך להרוויח את הסכום שהיית רוצה? למה? אין לך
ביטחון עצמי.
אתה חיי לבד, אין לך בן זוג, אין לך קשר רומנטי? למה? אין לך ביטחון
עצמי.
אז איך זה קרה, שאנחנו מאמינים לשקר הגס הזה, שאין לנו ביטחון עצמי?
בעצם, כולנו נולדים עם ביטחון עצמי.
הרגע, שתינוק מגיע לאוויר העולם, נושם את הנשימה הראשונה שלו, יש לו
ביטחון עצמי.
ברגע, שתינוק בוקע מרחם אמו, בוכה בקולי קולות ומשמיע קול, יש לו
ביטחון עצמי.
אז מה קורה בדרך הזאת...איך קורה מצב שאדם משוכנע, שאין לו ביטחון
עצמי?
איך אדם משוכנע, שאין לו יכולת לעשות את מה שהוא רוצה?
מה קורה בתהליך הזה, שבו אנחנו מאבדים את האמונה בעצמינו, האמונה
שאנחנו נולדים איתה מטבע הדברים?
אז ככה.
לצערי הרב, ביטחון עצמי אפשר לאבד בקלות. החברה שאנחנו חיים בה הרי לא
פשוטה. ממש לא.
אתה נופל פעם אחת, מישהו מרסק אותך פעם, ואתה שבור. אין לך יכולת, או
רצון, לעלות מעלה. במקביל, יחד עם הדעיכה, אתה מאבד את הביטחון העצמי שהיה. את
האמונה בעצמך לעלות למעלה.
אתה יכול לאבד ביטחון עצמי בגיל שנה, בגיל שלוש, בגיל 15, בגיל 30.
אפשר לאבד ביטחון עצמי בכל רגע נתון בחיים. בכל רגע שקצת קשה, אפשר לזרוק הכל,
ולתת לרחמים עצמיים לשטוף אותך.
הבעיה היא, שביטחון עצמי נתון להשפעה של אחרים.
אני אספר לכם סיפור.
סוניה היא אישה שמנה. כל החיים שלה סובבים סביב משקל.
היא מודדת כל גרם שהיא מכניסה לפה.
היא סופרת כל פירור שנגרס לה בין השיניים.
היא בוכה על כל קילו שהיא מעלה.
היא מאושרת מכל קילו שהיא מורידה.
היא עולה על משקל, מספר לא מבוקר של פעמים ביום.
היא לא הולכת לקנות בגדים כדי לא להתאכזב.
היא לבד. אין לה בן זוג שהיא מייחלת לו.
למה?
פשוט מאוד...
סוניה הייתה שמנמונת מגיל קטן. המשפחה שלה שמה לב לעלייה שלה במשקל
עוד מגיל צעיר, וכמו כל משפחה "אוהבת" ו"דואגת", דאגה להעיר
לה בכל פעם שהיא הייתה שולחת יד למנה נוספת, או לסוכרייה, או לעוגה, או לשוקולד.
תחילה, בתור ילדה, סוניה הייתה מתעלמת וממשיכה לאכול. לעיתים הייתה אפילו אוכלת
בסתר, כדי להימנע מעוד הערות לא נעימות.
כשגדלה סוניה והחלה את חטיבת הביניים, שמה לב שהבנות האחרות רזות, עם
ג'ינס אופנתי בעוד שהיא תמיד הייתה לבושה בטרנינגים נצחיים. לא פעם, אפילו הקניטו
אותה וקראו לה "פרה".
סוניה בחרה שלא להגיב, אבל יחד עם חוסר התגובה, הרגישה גם השפלה וכעס
על עצמה ועל המשקל העודף שלה. היא ניסתה לרדת במשקל באין ספור דרכים, אבל כלום לא
עזר וסוניה, שכה רצתה להיות חלק מהחברה הלגיטימית, הרזה והחטובה, הובסה והרימה
ידיים.
המפלט הזה, הבריחה, הוויתור, גרמו לסוניה להאמין פחות ופחות בעצמה.
היא לא האמינה שהיא יכולה להצליח לרדת במשקל. היא לא האמינה שהיא יכולה להצליח
בלימודים. היא לא האמינה שהיא יכולה למצוא לעצמה בחור שיאהב אותה ככה. שמנה. כמו
שהיא.
מה שבעצם קרה לי (נעים מאוד, סוניה), וכמובן שלעוד מאות של בנות
נוספות, הוא ריסוק הביטחון עצמי שהיה לנו מטבע הדברים.
אני הפסקתי להאמין בעצמי.
לא התחלתי עם בנים. לא דיברתי איתם. לא פניתי אליהם, כי כבר מראש
ניסיתי להימנע מהדחייה.
לא יצאתי לשום מקום, לא הלכתי לקנות בגדים, אפילו נעליים פחדתי לקנות
כי הרגל שלי רחבה.
למה?
כי החיים הראו לי תמונה לא נכונה. הם הראו לי את החיים שלי מהזווית
המפוחדת. מהזווית האדישה. מהזווית שבה האמנתי שאני לא אדם מצחיק. שאני לא אדם
שיכול להצליח. שאני לא אדם שיש לו יכולות או כישרונות. למה? כי לא הצלחתי לרדת במשקל,
אז איך אני אצליח בדברים אחרים?
הייתי רוצה לבוא בגאווה ולספר מה קרה, אבל זאת בעיה כי כלום בכלל לא
קרה, כי בעצם. לא התנהלתי.
זה לא שפיזית טעיתי ועשיתי בחירות לא נכונות. לא עשיתי בחירות בכלל!
למה?
כי לא היה לי ביטחון עצמי.
לא האמנתי שאני, בחורה שמנה, יכולה להצליח, לא משנה במה אבחר לעשות!
אבל הפלא ופלא. בשלוש שנים האחרונות, הצלחתי לבנות מחדש את הביטחון
עצמי שלי, וזה מה שטוב!
ביטחון עצמי.
כמו שאפשר לרסק אותו,
אפשר לבנות אותו מחדש.
ביטחון עצמי הוא כמו בניין. תדמיינו בניין רב קומות.
אם אני רוצה לבנות בניין רב קמות, גדול ורחב, אני מושפעת מכמה גורמים.
הגורם הראשון הוא מקום- אני לא יכולה לבנות בלי שיהיה לי מקום.
הגורם השני הוא אמצעים- אני חייבת חומרים כדי לבנות בניין.
והגורם השלישי הוא סביבה- אני צריכה שהסביבה שמקיפה אותי, מצד אחד
תעזור לי או שמצד שני לא תפריע לי.
אותו הדבר לגבי ביטחון עצמי.
מבחינת המקום. אתם צריכים למצוא מקום, רגשית, אצלכם, להתגבר על הקושי,
על המחסום, על הפחד לא להצליח, ויותר גרוע, להתגבר על הפחד לנסות, ולתת לעצמכם
לבנות את הביטחון העצמי שלכם מחדש.
תזרקו לפח את כל מה החוויות שעברתם. את כל הרגעים המביכים והקשים
שחוויתם. הם עבר. הם היו, מהם אפשר רק ללמוד. אין צורך להשקיע בהם מחשבה, אין צורך
לפחד מהם, כי שום תולעת לא תצא מזה. תפתחו דף חדש, תתחילו בבניה במקום ישר, נקי,
ורגוע.
מבחינת האמצעים. אמצעים לבניית ביטחון עצמי באים מכל עבר.
שיטה טובה ששמעתי בהרצאה של בודו שפר (ואם אתם לא יודעים על מי מדובר,
קראו באינטרנט. זהו אדם שבנה את החיים שלו במו ידיו, מיליונר שהיה פעם חסר כל
והצליח...), היא לכתוב כל יום 5 הצלחות שהשגתם. הכתיבה הזאת של 5 ההצלחות ביום,
תראה לכם עד כמה, אתם מסוגלים.
אתם לא חייבים לכתוב הישגים מרשימים. גם הישג קטן כמו: לגרום לאדם
לצחוק, הוא הישג. תכתבו את הישגים שלכם ואחרי זמן קצר תראו עד כמה ולמה אתם
מסוגלים. הביטחון העצמי שלכם יעלה מיידית.
עוד דרך היא לטפוח לעצמכם על השכם.
קשה, אז ממשיכים האלה. קשה, לא מוותרים. תוציאו את ההרגל הזה לוותר
ולהרים ידיים בכל פעם שקשה לכם. אתם תתמודדו עם קושי בכל שלב בחיים, אבל צריך
לעבור אותו כי אחרת אתם נתקעים באותו המקום.
במקביל, בכל פעם שאתם עוברים קושי, שאתם עולים מדרגה, אל תהססו להגיד
לעצמכם "כל הכבוד!!!"
אתם לא צריכים לקבל מחמאות מאחרים כדי להעלות את ביטחונכם האישי. אל
תחפשו ליטוף לאגו, תחפשו הצלחה והרגשה של גאווה עצמית. תלמדו להעריך את עצמכם. זה
יעשה את העבודה.
והשלב השלישי- הסביבה.
תראו, אין לי דרך להגן עליכם ועל התחושות שלכם מפני הסביבה. אני לא
יכולה לבנות מגן אחד גדול שיחסום כל מילה לא נכונה, כל הערה. אין דבר כזה.
אבל כן אפשר ללמוד. אפשר ללמוד להגיד לא. לא לוקחת את מה שאתה אומר לי
עכשיו- אתה לא תצליח להוריד ממה שאני!
כמובן שאני לא אומרת לכם להתעלם מכל ביקורת. יש ביקורות בונות שיעשו
לכם רק טוב, אבל אני כן אומרת לכם: אל תקנו כל מה שאנשים אומרים לכם. הם יגידו לכם
מאות דברים! אל תקנו כל מילה שהם אומרים!!!
אם אומרים לך שאת מכוערת, אל תקני את זה! מי אומר? היופי בעיניי
המתבונן.
אם אומרים לך שאתה מטומטם? אל תקנה את זה! מי נתן למישהו זכות לקבוע
את מידת החוכמה שלך!?
אל תתנו לאנשים למכור לכם את זה. תאמינו במה שאתם...
תבנו את הביטחון העצמי שלכם, שלב אחרי שלב.
ברגע שתעמדו במקום, לא תתנו
לאף אחד לרמוס אתכם, לא תתנו לאנשים עם דעה שונה לגרום לכם להאמין פחות בעצמכם,
תבינו מה זה ביטחון עצמי.
ודבר אחרון.
בכל פעם שקשה לכם תזכרו.
נכון. אין דבר כזה שלמות. אף אחד מאיתנו לא מושלם... אבל יש אנשים
שחיים עם זה ומצליחים.
למה שאתם לא תצליחו?
ועוד משהו קטן... לכל אחד יש משהו שיכול להעלות לו את המורל... לי, השיר הספציפי הזה מאוד מעלה את המורל... אולי הוא יעזור גם לכם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...