"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי..."
(תהלים כ"ג, ד´)
לא יכולה לתאר את היום הזה.
הכל התחיל בבוקר, כשבתומי נסעתי לקריית מלאכי, לבסיס. חייבת לציין שברגע שהגעתי התחילו הטילים, ולמזלי לא נתקעתי בדרך עם הטילים הארורים האלה. מה שכן, רצנו בכל כמה שניות למרחבים המוגנים.
לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה... למרות שאני בטוחה שחלקכם יודעים (תושבי הדרום היקרים).
כמובן, זאת לא הפעם הראשונה... בתור אחת שהמשפחה שלה גרה בשדרות, אשקלון, אופקים, נתיבות ובאר שבע, אני בהחלט רגילה להיות בכוננות...
הפיצוץ שהיה בקריית מלאכי... טס מעל הראש שלנו.
עמדנו בממ"ד, כשפתאום נשמע פיצוץ אדיר מיימדים, הקירות רעדו כל כך!!! ספרנו 8 טילים שנחתו אחד אחרי השני בבת אחת.
כמובן שהמפקדים שלנו לא נשארו אדישים. ברגע של הלוויה המדוברת של בחיר החמאס שחיסלנו, מיהרו המפקדים שלנו לפזר אותנו בבתים. מכוניות פרטיות מכל כיוון (כי לנסוע באוטובוסים זה פחד מוות), לקריית גת, אשקלון ואשדוד יצאו ראשונים. אחרי זה ראשון לציון.
אבל הפלא ופלא. איך שנכנסתי הביתה ורציתי לנשום ברווחה שיהיו לי כמה שניות של רגיעה נפשית, הושמעה אזעקה ברחבי העיר.
הלב שלי פעם כל כך מהר, שחשבתי שהוא עומד לצאת מהחזה... לא כי פחדתי. כאילו, כן, אבל בעיקר בגלל שהייתי בהלם. לקח לי לפחות 10 שניות לקלות ולקום מהכיסא, לרוץ למדרגות ולרדת קומה. כל השכנים יצאו, היה המון רעש, ואז שמעתי את הנפילה. היא לא הייתה חזקה, אבל שמעו "בום" שהדהד. כולם השתתקו בבת אחת, ובדיוק אז אמא שלי ענתה לי...
כשעליתי הביתה, נזכרתי בשיר שכתבתי על הטילים במבצע "עופרת יצוקה", ואותו ארצה לשתף אתכם:
השקט שלפני הסערה.
כרוח שלווה המרחפת מעל המים
צבעים אדמדמים, שעת בין ערביים
השמש נפרדת מצהריי היום
מפהקת בשקט, זה הזמן לחלום
עלי השיחים נעים ברעש מרדים
מוקסמים מהדשא שוקק החיים
סיפור אהבה מהמבט הראשון
כל הלילה רוקדים, לא הולכים לישון
טפטוף של גשם מוחק את החום
נספג באדמה ומחלחל אל התהום
שם אין סערה, יש רק שקט קודר
כולם ישנים, אף אחד לא ער.
סירנה נשמעת, אורות מהבהבים
יציאה חפוזה, בכי ילדים
לא לשכוח מסכות, יורדים למקלטים
ככה זה כשבחוץ יורד גשם של טילים.
" אמא, עוד כמה זמן נשב במקלט? "
" אל תדאג חמוד, נצא עוד מעט"
" ואמא, תגידי, מי זורק עלינו טילים?"
" אנשים רעים ילד שלי, אנשים רעים."
תושבי הדרום היקרים! הלוואי והיה לי מקום לארח את כולכם בבית שלי... אבל לצערי הבית שלי קטן מדי.
תשמרו על עצמכם, תשבו בממ"ד, תפעלו על פי הנחיות פיקוד העורף, קחו אתכם דברים למרחבים מוגנים ותהיו עם הילדים שלכם... תגנו על החיים שלכם, בבקשה!!!
ואני רוצה לציין גם את שלושת ההרוגים בקריית מלאכי. יהיי זכרם ברוך!
ודבר אחרון... לכל אלו שרוצים להיות מעודכנים, יש אפליקציה לפלאפון שמתריאה על כל טיל בנופל בדרום בזמן אמת ובאיזו עיר.
קוראים לה "עדכוני הדרום".
מי ייתן ונעבור את המלחמה הזאת ללא הרוגים נוספים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...