"הברווז והנשר" – מההרצאה של בודו שפר:
אחד האלמנטים להצלחה הוא לקחת אחריות מלאה.
קל להגיד את זה, ואני חושב שכולכם מבינים את הרעיון.
אם אתם משיגים משהו, אל תגידו שהיה לכם מזל, ואם אתם נכשלים, אל תגידו... לא, זאת לא הטעות שלי. אל תאשימו אנשים אחרים. אל תאשימו את הנסיבות. אל תאשימו את העבר שלכם. אל תאשימו את המצבים שאתם בהם. אל תאשימו את מזג האוויר. אל תאשימו את השותף שלכם.
אני רוצה לספר לכם סיפור:
לפי הסיפור, אלוהים יצר את הצדפה, והוא הניח אותה בקרקעית האוקיינוס, וכל מה שהיא עשתה כל היום הוא: להיפתח, להיסגר, לתת למים לחלחל לתוכה,ושוב להיסגר. וככה היא נפתחה, נסגרה, נפתחה, נסגרה, נפתחה, נסגרה. זה לא יהיה מעניין אם אמשיך לספר לכם.
זה כל מה שהצדפה עשתה... אבל תבינו, המקום הזה מאוד מוגן. אין סיכונים.
ואז אלוהים יצר את הנשר.
ונתן לו את היכולת להגיע לפסגות ההרים, נתן לו אפשרות לחיות חיים מלאי חופש, התרגשות, אבל הנשר היה צריך לשלם מחיר- הוא צריך לקחת סיכון, לעוף כל יום, להילחם כל יום, ואם היו לו גוזלים, נשרים קטנים, הוא היה צריך להילחם יותר, לדאוג להם.
יש מחיר לזה... מחיר להכל!
יש מחיר לתחושת ההגנה- המחיר הוא חיים משעמם.
יש מחיר לתחושת החופש- המחיר הוא לקחת סיכון.
ואז אלוהים פנה לאדם, הראה לו את הצדפה והנשר, ואמר: "יש לך בחירה, מי אתה רוצה להיות?"
ועד היום אנחנו צריכים לקחת את הבחירה הזאת.
אבל אז קרה משהו...שאף אחד לא ציפה לו.
אנשים, הרבה אנשים, בחרו לא להיות צדפות, אבל גם לא להיות נשרים.
הם אמרו: "היי, זה מספיק שאראה כמו נשר, לפחות ממרחק!"
אז הם החליטו להיות ברווזים.
בואו ואספר לכם מה זה אומר להיות ברווזים.
ברווזים לא מבזבזים את האנרגיות שלהם כדי למצוא פתרונות כשיש להם בעיות.
ברווזים מבזבזים את האנרגיה שלהם בשביל למצוא תירוצים.
ברווזים לא מנסים להשיג הצלחה.
ברווזים מנסים למצוא רחמים.
אז לפעמים יש להם תירוצים מרהיבים, ואתם מרגישים רחמים אליהם, אבל תשאלו את עצמכם, מה אתם רוצים בשביל עצמכם? רחמים או כבוד?
איזו תשומת לב אתם רוצים?
כמו שאמרתי, ממרחק, ברווז נראה כמו נשר, אבל אם תסתכלו עליהם מקרוב, תראו את ההבדלים בבירור.
לדוגמא...
הייתם אי פעם במלון שבו מגישים ארוחת בוקר עד 10:30, והגעתם ב-11:45?
ארוחת הבוקר נגמרה.
אם תפגשו את הברווז ותשאלו אותו, את המלצר-ברווז, "אני יכול לאכול עדיין?"
הברווז יגיד: "לא קראת את השלט? ארוחת הבוקר מוגשת ב-7:00-10:30. מאוחר מדי." קוואק קוואק קוואק קוואק קוואק...
מה נשר יגיד?
נשר יגיד: "אוקי,השעה 11:45, פספסת את הארוחה, אבל אם תגיד לי מה תרצה לאכול, אלך למטבח ואבקש שיכינו לך אותו. זה לא יהיה אותו הדבר כמו ארוחת הבוקר, אבל אני אשתדל."
זה נשר. זה מלון גדול.
הנשר יפרח, יקודם.
הברווז יהיה מפוטר.
והברווז יגיד: "הו... הוא לא אהב את העיניים שלי..." קוואק קוואק קוואק קוואק קוואק.
טסתי לאטלנטה, ושמרתי לי מקום במלון דרך הפקס, הפקס אושר.
ואז הלכתי לקבלה של המלון, והינה בא הברווז. איך אני יודע? היא כבר הלכה כמו ברווז.
אז היא עומדת ומסתכלת על האישור בפקס שלי, ואז על המחשב,שוב על האישור, ואז עליי, ואומרת: " אני מצטערת אבל אין מקום פנוי." והיא הלכה.
נתקעתי. הייתי עייף, כל מה שרציתי היה להתקלח וללכת לישון, אז חיכיתי לראות מה קורה. כלום!
אתם רואים? ברווזים לא עושים כלום!!!
כעבור זמן מה היא מסתכלת עליי ואומרת: "הו!, אתה עדיין פה?"
ואמרתי לה: "כן, ואני לא אלך עד שיהיה לי חדר!"
אז היא אומרת לי: "אבל אין לי חדר! מאיפה אני אמורה להוציא חדר?"
אמרתי לעצמי... טוב, זה לא יוביל אותי לשום מקום.
אמרתי לה: "בבקשה, תביאי לי נשר."
היא עמדה להסתובב לדלת הקרובה, ואמרתי לה: "אל תלכי לשם!!!"
אתם יודעים למה? כי ב-100% מאחורי החדר הזה היה אגם מלא ברווזים, והיא הייתה חוזרת עם עוד ברווז.
אז אמרתי לה: "אל תביאי לי עוד ברווז, תביאי לי נשר."
והיא אמרה: "מה?"
עניתי לה: "תביאי לי מישהו שלא יודע להגיד "לא". ".
ואיכשהו היא הבינה...היא הביאה לי נשר.
הוא היה נשר אמיתי.
הוא הסתכל על הטופס, על המחשב, ואמר: "אני חושש שהגברת צודקת, החדרים תפוסים," אבל הוא לא סיים את המשפט. לא הייתה נקודה בסוף. הוא המשיך לדבר! הוא אמר: "אני ממליץ להזמין אותך לארוחת ערב על חשבוננו, ובינתיים אחפש במלונות הקרובים סוויטה פנויה על חשבוננו כדי לפצות אותך."
הוא הביא לי סוויטה יוקרתית, ואמרתי לעצמי... הוא נשר טוב.
אתם רואים את ההבדל?
זה המסר:
לפעמים יש לנו רצון לקרקר כמו ברווזים, אבל אתם יודעים מה? זה לא נשמע טוב!!!
הבאתי לכם ברווז, תשמעו איך הוא נשמע, כמו התירוצים שלנו. (הוא מוציא מהכיס ברווז גומי ולוחץ עליו).
זה נשמע נחמד? זה נשמע כמו הצלחה?
אז אף פעם אל תהיו ברווזים, ועוד משהו. ברווזים אף פעם לא מגיעים לבד, כי ככה הם מרגישים בטוחים.
אתם רואים, אפילו פה.. יהיה איזה אוסף ברווזים, כמה שיושבים ומתלוננים.
אל תהיו איפה שיש ברווזים, כי איפשהו שם יש נשרים.
תהיו עם הנשרים.
חלק אומרים לו: בודו שפר, אבל אפשר להשתמש בברווזים.
ואני אומר! לא! כי בסוף הדבר היחיד שתהיו בו...
הוא אמא לברווזים.
-סוף-
פעם, אי פעם... בראשיתו של הבלוג, כתבתי פוסט אחד.
פוסט.
פוסט שאולי לא גרף הרבה תגובות, ולא הגיע למומלצים, אבל עכשיו כשאני קוראת אותו, אני מבינה עד כמה חוכמת חיים הייתה לי ועד כמה היא ממשיכה לגדול.
כתבתי פוסט על אחריות.
ועכשיו, כמעט שנה קדימה, שמעתי הרצאה ביוטיוב, ממנה לקוח הסיפור. כבר הזכרתי את ההרצאה הזו פה, בפוסט הזה, הרצאה של בודו שפר. מיליונר ידוע ומאוד מפורסם בחו"ל, והיום ציטטתי לכם סיפור שהוא סיפר בהרצאה הזו.
אני לא כתבתי אותו, לא המצאתי אותו, אבל אני גאה להיות חלק מהמפיצים שלו לפחות פה, בעולם הקטן של ישראבלוג, ואני רוצה להודות, שמאז ששמעתי את הסיפור הזה, הוא קופץ לי לראש בכל רגע של חולשה וויתור עצמי, כי אני לא מרשה לעצמי אף פעם להיות ברווז.
אני נשר.
בגלל זה אני פה להפיץ אותו היום.
מקווה שלקחתם ממנו משהו לעתיד, ליום-יום.
שבוע טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...