הו, הרבה זמן לא עדכנתי את הבלוג שלי, הא?
האמת היא שמאז שהתגייסתי אין לי הרבה זמן לנשום ובגלל שאני הרבה בבסיס מול מחשב, אני מנסה לקחת הפוגה בבית.
מה אני אגיד לכם, אומנם אני משרתת במקום לא קל.
הרבה נאשמים (בית דין צבאי), הרבה דרישות, הרף רק עולה, ומה לעשות, במקום ייצוגי כמו בית דין צבאי צריך להיות מקצועיים,
אבל מה?
אני לא יכולה לתאר לכם כמה טוב לי בצבא. באמת, קשה לי לפעמים, אני לא אגיד שלא, אבל אני נהנית!
לומדת הרבה, אני בסביבה של אנשים שכיף לי להיות איתם אז למה לא?
ובכלל, אני חושבת שאחרי כמעט חמישה חודשים שלי בסדיר, סוף סוף התחילו להבין מי אני ומה אני שווה.
ההערכה הזאת מהאנשים, שהם סוף סוף מבינים שאת לא סתם איזה פוסטמה אלא מישהי אחרית, חכמה, ועם ראש על הכתפיים, וואלה, כיף!
תאכלס, אני אפילו לא מתביישת להגיד את זה.
הרבה אומרים שמאז שהתגייסתי, השתנתי מלא, הרוב אומרים שנהיה לי יותר בטחון עצמי, יותר סבלנות (למרות שכמעט הרבצתי לאחת הבנות בבסיס בחמישי האחרון, אבל אותה לא סבלתי מהרגע הראשון... לא אוהבת חנפנים לקקנים נו מה לעשות!)
בכל מקרה, בכלל לא תכננתי פוסט רציני אבל המחשבות עלו לי לראש והייתי חייבת לכתוב אותן.
בכל מקרה, חמישי האחרון היה נחמד, לא הייתה הרבה עבודה, וחוץ ממריבה של 6 בנות עם אחת פוסטמה, הכל היה אפילו יותר ממעולה.
ובכלל, אנחנו הרבה בנות, ופתחנו קבוצת תמיכה שכזו, וכמבן שהתחלנו לדבר על בנים.
" חשבתי שלפחות בצבא יהיה מישהו מעניין, אבל יבש פה כמו במדבר סהרה!" אמרתי פתאום, וכמובן שדווקא אז המפקד לשי היה חייב לעבור.
חחחחחחחחח
אחלה מומנטום יש לך אדוני!!!
בכל מקרה, יש לי מסר אחד!!!
תתגייסו!!! זה אומנם מעצבן לפעמים, ולפעמים בא לך לעזוב הכל ולברוח, אבל זה שווה את זה!
לא יכולה להסביר לכם כמה טוב לי מאז שהתגייסתי.
ולכל השבוזים, אני צעירה מדי בשביל השביזות עדיין, אל תתחילו עם השטויות האלה :P
ב-17.1.2013 אני חצי שנה בצבא!!!!!! הזמן טס!!!
ובינתיים? טוב טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יש לי מה לומר...