| 8/2012
פרק 1- תכירו, אני האמיתית
מראה. האלמנט שאני באמת מצטערת שקיים בביתי. אם כי אחי הגדול,זיו, בניגוד אליי, וודאי אוהב את הרעיון.
מצחיק איך לפני כל יציאה קטנה אני נעמדת מול המראה ושרה את ההמנון האישי, הפרטי שלי:
בבקשה שישימו לב אליי, בבקשה שיאמרו לי 'ואו, כמה יפה את .'
אח, כל כך פתטי. אני מתבוננת במראה ורואה רק את עצמי. אדם יפה פחות, חכם פחות, ורצוי הרבה הרבה פחות.
"את בסדר גמור." אומר לי אחי הגדול,זיו, שכבר הספיק לגלגל עיניים על היותי מסתכלת במראת הרכב כל 5 ד'ק בערך.
אנחנו בדרך למסיבה. אני,הוא,שיר, ועוד בחורה לא כל כך מוכרת. באותה המראה בה בחנתי עצמי, אני מנסה להביט בבחורה מבלי שתבחין בי.
מנסה להבין האם זו אותה אחת שאתמול נכנסה לביתי ואמרה היי בחן ומיד לאחר מכן אילצה אותי ואת הוריי לעקם את מבטינו בגלל הקולות שנשמעו מתוך חדר אחי. לא. זו לא אותה אחת.
במושבים האחוריים אני ושיר יושבות, בהגה אוחז אחי ולצידו הבחורה הלא מוכרת.
למען האמת, זה לא כזה שוס להיות עם אחי באותה המסיבה.
כן, זה כן פותר לי הרבה בעיות. כמו את דחיית הבנים שלא כל כך ... :\. אבל עם זאת זה גם יוצר לי כמה.
לא פעם כבר גמרנו את הלילה במעצר כי אחי היה מעורב במכות. למה? כי החתיך בן ה-18 פזל לכיווני. כי המסטול בן ה-17 ביקש ממני לרקוד איתו.
אחי לגמרי לא בעד הרעיון שיהיה לי חבר. גם את הידידים שלי הוא לא כל כך מחבב.
"טוב," אני פותחת בשיחה כשאחי עוד אוחז בהגה ומחפש מקום לחנייה. "אתה לא מתערב בכל מה שיהיה קשור אליי, אתה לא אוסר עליי לשתות,
אתה לא לוקח אותי תחת חסותך ובטח לא רב מכות עם בנאדם שבטעות התנגש בי." אני מחייכת חיוך ציני קצר ומיד לאחר מכן חוזרת להיות רצינית.
אחי שמצא חנייה די טובה והספיק כבר להחנות, ידע להיות ציני ברגעים רציניים שלי. "טוב. אז קודם כל אני כן יתערב בכל מה שקשור אלייך, אני כן
אוסר עלייך לשתות, את כן תחת חסותי ואמן שזה שיתנגש בך בטעות, יצליח להרחיב את השמלה הצמודה מדי שלך." אמר בחיוך די ערמומי.
אני חוזרת לחיוך הציני שלי, וכבר יודעת איך הולך להסתיים הלילה.
שיר הייתה נראית מודאגת, או עצובה. לא ממש הצלחתי לקרוא אותה. ידעתי שאם אציק לה בנוגע לזה, הלילה של שתינו יהפוך לסיוט, אז שתקתי.
אנחנו נכנסים בחינם בזכות אחי- יחצן של המקום. אני מכירה רבים בזכות אחי, וכמעט ויצא לי לעצור בכל 2 ד'ק כדי להגיד שלום.
"מאיה." שמעתי קול קורא בשמי, אך בגלל הרעש היה הוא מעומעם. בין רגע מצאתי עצמי עושה סיבוב קל אל עבר עמית השיכור, שהחל לסובב אותי ולרקוד איתי לצלילי השיר tonight. עמית הוא חברו הטוב ביותר של זיו ולמעשה, גם ידיד טוב שלי. למזלי , זיו לא היה בסביבה. היה עליו לדאוג להרבה דברים אחרים. למעשה, אם חושבים על זה זאת ההזדמנות שלי לשתות. ניסיתי לצאת מידיו של עמית כדי להגיע אל הבר, אך למען האמת הרגשתי כי הוא אוחז בי בחוזקה.
שיר ש'תלשה' אותי ממנו, הזכירה לי מי זה עמית כשהוא שותה, ומיד ידעתי להתרחק.
הלכתי לכיוון הבר.
"וודקה רדבול." אני מבקשת. אני רגילה לראות את דור הברמן היחיד במקום, אך להפתעתי אני רואה פנים אחרות המביטות בי במבט מחוייך. "בת כמה את?" הוא שואל בחיוך ערמומי, ואני כבר צופה את הסרט שהברמן יעשה לי.
"לא משנה." אני מרימה גבה בסנוביות שלא אפיינה אותי כלל, מסתובבת והולכת לכיוון שיר שנמצאת די רחוק ממני. "עליתי עלייך. שישיסטית." אני מצליחה לשמוע אותו בין כל הרעש. יכולתי אף לשמוע את החיוך הערמומי שכבר פעמיים הציג בפניי.
אני נעצרת במקומי ומסתובבת,מחייכת חיוך קל ומתקדמת אליו. "אז אתה הברמן החדש של המקום?" אני אומרת ומביטה היישר בעיניו העמוקות.
"אני איתי. נעים מאוד." הוא מספר . "מאיה." אני מציגה לו את עצמי.
"אני יודע." אמר. "אתה יודע?" אני שואלת המומה ומקמטת את מצחי. הוא מצביע לעבר עמית, "הוא סיפר לי עלייך המון, תכירי.. אני בן דוד שלו."
אני שעוד המומה מהסיטואיציה מצליחה לראות את עמית שקולט אותנו ומתקרב לעברנו. ניסיתי למצוא פיתרון: איך אני יוצאת מן המבוך הזה שנקרא 'רחבה' ומגיעה לשיר שנמצאת אי שם עם כמה בנים סביבה?
"אני מבין שהכרת את בן דוד שלי." הוא מחייך ואני מפוחדת. "איתיוש, אני אוהב אותך, תאמין לי אתה תותח אתה , אין אחים כמוך !" עמית מראה את כישוריו כשיכור.
גם איתי מצליח להיבהל מההתנהגות הזו שכ"כ לא אפיינה את עמית ברקת.
"אתה פה שעה וחצי וכבר מסטול? מה יהיה איתך אחי ..." אומר איתי שלא בפחד.
עמית צוחק צחוק שלא ניגמר ואני ממשיכה להיבהל. "וואלה מצחיק אתה." הוא אומר ולוקח עוד שלוק מהוודקה רדבול שניתן לו בפרוטקציה.
"אני רק מקווה אחי שאתה לא בקטע שלה, למה היא ? היא קשה ... קשה קשה . אגוז קשה לפיצוח, אבל וואלה אחי..." גראפס קטן נפלט, "אני סנאי לא פראייר." אומר עמית בעיניים חצי סגורות. איתי מובך, לא יודע מה לומר.
אני נבהלת ומנסה ללכת לאן שלא יהיה, אבל עמית מחזיק בי. "למה את הולכת?, מה, לא כיף לך איתנו?" אני נדהמת מהבחור שעומד מולי,זה לא עמית.
"עוד מעט זיו יגיע, אני מציעה לך לעזוב אותי . זה רק לטובתך." אני מנסה לשכנע אותו.
הוא מרים ידיו כנכנע ואני חוזרת לנשימות הסדירות. 'איפה את שיר? לאן הלכת ? למה את חייבת להתרחק ממני כל הזמן ?' אני נלחצת.
"אויש .. " אני רואה את שיר שהצליחה להשתכר, מתנשקת עם ליאור לוי מכיתה י'א. "שיר!!" אני מושכת אותה מהיד לכיוון השירותים.
"זה לא עמית אני אומרת לך !! זה לא הוא !" זה חירפן אותי .
"תני לי להינות! מה אכפת לי מעמית..." היא אומרת תוך כוונה לצאת ולחזור לליאור.
אני מושכת בכתפי. "תהיי צמודה אליי! " אני קובעת לה. יצאנו מן השירותים, ולפתע אני נתקלת במבטו . בדיוק כשהדבר האחרון שהייתי צריכה זה שהוא יראה את שיר במצב הזה. "בואו בואו בואו לפה.." יכולתי לקרוא את שפתיו של זיו שהספיק לפתוח את 4 הכפתורים הראשונים של חולצתו אשר חושפת את שרשרת הזהב שלו. אני עושה כדבריו ושיר בעקבותיי.
הוא מריח אותי ואת שיר. "את!", הוא פונה אלי "קחי אותה הביתה עכשיו !!" אני מהנהנת. "היא לא לומדת מטעויות." הוא ממלמל לעצמו ואני מצליחה לשמוע.
"אני לא רוצה הביתה !!!" צועקת שיר ואני מנסה להשתיקה. "שיר.....!! מה את עושה ?" אני מסתכלת לכל הכיוונים נבוכה.
"אני לא רוצה הביתה ... " היא אומרת בעיניים סגורות למדי.
אני מזמינה מונית ומהר מאוד אנחנו מגיעות לביתי... גם לשם הוא הספיק להגיע......
טוב אז לא יצא לי ארוך בכלל , אבל זה רק הפרק הראשון - אני מקווה שתאהבו ומצפה לתגובות .. (-;
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
