אז שוב... אני לא יודעת איך זה שכמה שיש לי את השנאה האוטומטית הזו לפרחות אני ממש רוצה להיות כמוהן ובבת אחת גם לא....
אני יודעת שהן לא אשמות בזה שהן כאלו מעצבנות וזאת אני אשמה שאני אולי
מקנאה בהן... אולי... אני דיי שונאת את זה שיש הפלאיות וזה שיש גזענות וכל זה ואני שונאת את
זה שבגגל שאני כמו שאני ולא אוהבת להיות צבועה (ואני יודעת מה הם חושבים....
שאני איזה משוגעת...).אני שונאת את זה שהם מתנהגים בגזענות ולא מקבלים אתי כמו שאני
אפילו שלא בא לי להיות אחת מהן....פשוט לא נעים לי לראות אותם מסתכלים עלי כמו על חייה או משו בסגנון...
זה פשוט, לא אפשרי לחיות ככה כשאני רואה את עיניי הסורק האלה. כל מה שהן רוצות זה לתת ביקורת,
ואפילו לא ממש אכפת להן להגיד הכל ישר בפרצוף...=\
אני רוצה להשתנות.. אני יודעת, שמה שלא יהיה אני מעפנה גדולה...\=
אני יודעת שהמראה שלי מגוחך ואני יודעת שאני נראת שונה בגגל הבלונד הזה והעיינים הבהרות.
אז שיגידו מה שבא להן..אני שונה ושמתי כבר זין על התגובות שלהן!
אני לא יודעת למה העולם מתחלק לקבוצות ולא אדע כנראה... אבל מה שחשוב
הוא שלא בא לי ככה!למה זה ככה אני יכולה... אפילו החלום שלי מעורר בי רגשות קינאה וזה שאני
לא רוצה להיות שונה ובא לי להיות כמוהן...
אני קוראת ספר על בת אחת שהיא בערך כמוני וכל הזמן לא היה אכפת לה אבל אז היא נכנסה
למעמד הזה והיה לה קשה כי צריך גנים של ביצ'ית כדי להיות כאזות... היא לא יכלה להיות כאזות
והרבה פעמים נתפסה בשטויות שלה וזה רק אומר שאם אני כן יכנס לחבורה הסטומה הזאת שבעצמה
לא שמה לב להיתנהגותה אז אני פשוט לא אסבול... אני שונאת צבועים ושונאת להיות צבועה.. אם אני אנסה
זה פשוט יהרס! אני גם יודעת שעד עכשיו אני היתי במעמד נמוך רק כי אני מה שאני ורק בגלל זה ירדו עליי...
אני פשוט לא כמוהן וזה הכל...
מה לעשות?
שלכם לאדה(אפילו שאני לא בטוחה שמישהו
באמת יקרא את זה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: