כמה פעמים המשקל הזה עצר אותי מפשוט להכנס לחנות ולהתמוגג ממדידות חוזרות של בגדים...כל הבליטות של שומניי גרמו לי להקיא מעצמי ולרוץ מהקניונים כאילו עלו באש.
אמרתי שאגבש לעצמי סטייל אישי..אבל למי יש כוח לחשוב מה בא לי ללבוש כאשר אני לא נראת כפי שאני רוצה להראות?
"אני לא אצא..אצא מחר כשאולי ארזה כמה קילוגרים.." המחשבה הזאת מסתובבת בראשי לא פעם ולא פעמיים..
חבר שלי אהובי המדהים נמשך אלי כמו פרפר לאש ואם ארזה..אהפוך לכוסית עולמית[ובינינו בנים אוהבים כשיש מה לתפוס ובלה בלה עסיסיות זה הדבר..אבל עובדה שכאשר אני מרזה הוא מתעניין יותר!] הוא ישתגע ממני,הוא יעלה עשן וזה מה שאני רוצה!
אינני פושעת באשליות..אני יודעת שלרזות לא יפתור את כל בעיותיי אבל בהחלט ישפר את איכות החיים שלי ויפתור לי את הדילמה הנצחית עם האוכל..כל עוד אמצא תפריט שיתאים לי.
בכל אופן החלטתי להפסיק לאכול בערבים..נראה איך זה ילך כאשר אני חוזרת מהצבא לקראת 7 הביתה מורעבת לחלוטין.מצד שני..אולי אתרגל ולא אהיה מורעבת?
מעכשיו עד הבוקר-כלום.נראה איך נעמוד בזה...במלא הכנסתי בעצמי כבר מספר מביש וענק של קלוריות להיום.
פרפר