לא יוצא לי לעדכן הרבה בישרא..אבל כשיש לי זמן אז חשוב לי שכן..
הסיבה העיקרית שלא יוצא לי בגללה היא שהתגייסתי לפני כחודש (:
כן.. התגייסתי, חודש לפני יום הולדת 18.. גיוס בהפתעה!
קיבלתי תפקיד.. זה היה או להחליט שאני חותמת אישור גיוס קטין.. או שאני מוותרת עליו ומתגייסת עוד חצי שנה לכלל צה"לי..
כמובן שבכיתי, נלחצתי, העדפתי שייזרקו אותי באיזה חור מאשר להתגייס בהפתעה.. אבל אחרי שהשקעתי לזה קצת מחשבה ואחרי שההורים שלי עזרו לי לסדר את הראש הסכמתי לחתום (:
ות'אמת?! זאת ההחלטה הכי טובה שיכלתי להחליט!
אני כרגע נמצאת כבר אחרי טירונות וכמעט בסיומו של קורס..
עוד שבועיים וחצי בערך כבר אצא לסדיר..
הצבא הביא איתו כל כך הרבה שינויים לחיים שלי..
-נהייתי יותר עצמאית, אני נוסעת, הולכת, חוזרת, נמצאת רחוקה מהבית, חוזרת רק לשישי-שבת.. מרגישה כבר הרבה פחות ילדותית ותלותית.. ולפני זה הייתי תלויה רצח בהורים שלי.. (גם עכשיו זה ככה קצת.. בקטעים של 'אבא תתקשר למפקדת שלי' וכאלה.. אבל כבר הרבה פחות! הרבה הרבה פחות!)
-הכרתי מלא חברות חדשות, כן, קורס וטירונות רק של בנות.. ככה זה שהתפקיד הוא של בנות..
אבל באמת, חבורה של בנות מדהימות..פעם ראשונה שהתחברתי לאנשים כל כך מהר!..
-הביטחון שלי משתפר! לגמרי! אני בתפקיד שדורש המון עמידה מול קהל, המון ביטחון עצמי, המון לפתוח את הפה ולהביע את עצמי.. אז נכון, עדיין קצת קשה לי.. ולפעמים יוצא לי לחשוב "פאק! מה אני עושה כאן? התפקיד הזה לא בשבילי! אני לא מסוגלת!" אבל אחרי שניה אני עושה את זה, את אותו דבר שאמרתי עליו שאני "לא יכולה" פשוט עשיתי, כי הקורס מחייב..ואני רוצה את התפקיד ונלחמת עליו ולא אתן לעצמי לנשור מהקורס רק בגלל דימוי עצמי וביטחון עצמי נמוך! אז הקרוס הזה מעביר אותי גם סוג של תהליך אישי ולא רק הכנה לתפקיד..
וכל הדברים האלה גם באים איתי אחר כך לחיים.. לסופי שבוע.. לזמן הפנוי..
הביטחון הזה פתאום נשאר אצלי..
אני פתאום כבר לא שמה לעצמי מחסומים.. אני פתוחה יותר.. מצליחה להראות לאנשים מי אני באמת..
וזה עוזר, מאוד..איפה לדוגמא? :
הכרתי מישהו..יוגב.. ילד מדהים (:
יוצא לי לדבר איתו הרבה בזמן האחרון..וממש כיף לי!
השיחות ממש זורמות וכיפיות..
ואם לפני זה הייתי נרתעת לפני שקבעתי לצאת עם מישהו בגלל ביישנות.. עכשיו כבר אין לי את זה כל כך.. עכשיו אני כבר די בטוחה בעצמי שאני אוכל לשבת בכיף עם בנאדם ולדבר איתו הכי חופשי שיש..
וזהו.. אני אוהבת את המצב הזה!
זה ביגר אותי הקטע הזה.. (:
ברור שלא הכל ורוד, ושיש לזה את הצדדים השליליים..לדוגמא ההתמודדות. הפחד הזה לא להצליח בתפקיד שלפעמים כל כך אוכל אותי מבפנים וגורם לבטן שלי להתהפך. המרחק מהבית ברגעים שקשה. המפקדים שיושבים לך על הראש. המסדרים. ועוד כל מיני דברים מבאסים שקשורים לצבא..
וגם בחיים לא הכל ורוד עכשיו:
למשל הקטע של הביישנות- תמיד הוא יישאר קצת.. זה לא יישתנה ישר בחודש רק כי התגייסתי.. ואני מפחדת שעם יוגב זה לא יילך.. שעדיין יהיו בי כמה מחסומים שיהרסו את זה..
ועוד כל מיני דברים כאלה..
אבל למה להתפס בשלילי?
העיקר שאני עוברת תהליך טוב!
שינויים מקצה לקצה כזה..
וטוב לי! בסכ"ה ממש ממש טוב לי! :)
-אבל סתם לידע כללי..ברגע זה שנכתב הפוסט אני בכלל בגימלים XD
חולה וזה..
אה... ודרך אגב..היום אני חוגגת 18! D:
מזל טוב לי? :P
לילה טוב ישראבלוג 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
