עברה יותר מחצי שנה וחשבתי עליך המון.

על איך שהכרנו בהתחלת החטיבה ועד לסופה. (סוף דוחה במיוחד)

כמה שכל יום שהיית עצובה ידעתי איך להצחיק אותך ולתת לך הרגשה שאני פה בשבילך, חברה שלך.

נכון, לא נפגשנו הרבה אחרי בית הספר, אבל היית כל כך חשובה לי. עדיין.

כמה שאכפת לי ממך, תנסי לתאר לעצמך.

אני שומעת מאנשים שנמצאים איתך בתיכון על איך נדמה שאת.

נדמה שאת לא מרגישה טוב. הייתי רוצה שתספרי לי מה הולך איתך. אם אפשר בשניה הזו בבקשה!

אני זוכרת שלא תמיד חיבבתי את הדבר היחידי שהיית מטורפת עליו כל כך חזק 

אבל לא היה מצב שלא הקשבתי לך והתעניינתי.

ניסיתי גם להיות חלק מזה. חלק ממך.

ישבנו שנתיים וחצי אחת ליד השניה.

מתכתבות, מדברות, צוחקות.

את מציירת, אני נהנית להסתכל עליך משרטטת קו אל קו.

חלמתי עליך היום.

את שומעת?

איכשהו בחלום עזבתי את הלימודים לפני כולם. פרשתי.

יום אחד החלטתי שאני נכנסת לכיתה - יותר נכון מתפרצת ללא שום הזמנה.

המורה צועקת עליי, מגרשת אותי.

ואת יושבת בצד, מבטך מרוכז בנקודה אחת, ידיים בין ברכייך ושיערך קצת שונה מהרגיל.

ארוך עם פוני לצד. כל כך יפה.

אני זוכרת שהייתי לחוצה, כאילו מישהו עומד להרוג אותי וזה הזמן שלי להימלט.

הסתכלתי עליך, לא הבחנת בי. פניי היו עצובות והרגשתי שאני נחנקת.

אמרתי שאני אוהבת אותך ונמלטתי מהכיתה בריצה.

את החברה הכי טובה שלי, יובי.

אני אוהבת אותך, למה את לא עונה לי?

אוף, אני לא אוהבת להתגעגע אלייך.

הייתי רוצה שתדעי שלמרות שסיימנו את הקשר לא יפה,

את מוזמנת לדבר איתי תמיד. לסמוך עליי.

אני מבינה שיהיה קשה, אבל אני מתחננת אלייך שלא תשכחי אותי.

.__.