בין כל אלה סך הכל רוצה לשמוח

איך תמיד כשאני אחשוב שהגעתי למצב הכי גרוע, המצב יחמיר.. 

אני מנסה לרוקן את הראש מכל המחשבות השליליות שמציפות אותי ואני נכשלת פעם אחר פעם.

אני נגררת למחשבות על העתיד שלי, ועל טעויות שעשיתי בדרך, על חישובים מוטעים.. 

אם הייתי יכולה לבקש דבר אחד, הייתי מבקשת להחזיר את השליטה על החיים שלי

אני מאבדת את עצמי, ואת כל מה שיש לי

לעבודה אין לי זמן, ללימודים אין לי כוח, בבית הכל סביר. המצב הכללי בתכלס, על הפנים.

אבל חייבים להשאר אופטימים לא ? 

אם לא, המצב יהיה עוד יותר רע..

איבדתי אותך מזמן, אני מרגישה אותך. עברנו יותר מדיי ביחד, או שזאת הדרך שלך לגרום לי לרדוף אחרייך או שבאמת הרגשות נעלמו

ועצוב לחשוב שהפכתי לסתם אחת, שהפכתי לזאת שלא משנה מה תגיד ותעשה לה היא תשתוק.

פעם היה לך כבוד אליי, הייתי נסיכה. אולי באיזשהו שלב.. עכשיו אני חתיכת חרא

אני סמרטוט, ואני נותנת לך לדרוך עליי. ואתה כל כך נהנה מזה..

אני לא מבינה איך הראש שלך עובד, אף פעם לא הבנתי.

כל הזמן לחפש אותי, ולחפש על מה לריב ובמה להאשים אותי.. למה ? 

אתה זורק מילים לאוויר שחותכות אותי כמו סכין, אני מרגישה כל מילה שלך 

כאילו לקחת את הלב שלי, זרקת על הרצפה ורמסת בכל הכל.. והכי עצוב, שחייכת 

הכל אצלך בדיחה, המצב שלי בקרשים וכל מה שאכפת לי זה שהכל יהיה בסדר איתך, שאני אוכל להיות שם בשבילך.

אף פעם לא קיבלתי תודה או סליחה.

כי אני כלום, הכל אצלך מובן מעליו. כולם חייבים לך וכולם חייבים לעשות מה שאתה אומר.

ואני הכלבה הקטנה שלך שתרוץ אחרייך בכל הזדמנות.

אם הייתי מישהי מהצד הייתי באה ויורקת לעצמי לפנים, על ההשפלה העצמית הזאת

לאף בחורה, אף אחת, לא מגיע לה יחס כמו שאני מקבלת.. בעיקר לא לי

שאני נתתי הכל מהכל, שאני וויתרתי על כל החיים שלי בשבילך. רק בשביל שתהיה מאושר.

נתתי ונתתי ונתתי והפכתי לסמרטוט..

אבל ברור שהמילים שלי לא שוות כלום, כי גם אני לא שווה.. מבחינתך זה אותו דבר, איתי או בלעדיי.. כמו תמיד

נמאס לי לרדוף אחרייך , אם רק הייתי יכולה למחוק את הרגשות שלי אלייך רק בשביל לחסוך את הזלזול שלך והפגיעה הזאת שלך בי

אם היה בסיס לרגשות שלי, ואם היה משהו שבאמת היה גורם לי להשאר, זה היה מובן.

אבל אין. בחיים לא התייחסו אליי כל כך רע.. אף פעם

ובכל זאת, כמו מזוכיסטית, במקום לחתוך ורידים אני משפילה את עצמי.

אין לי כבוד, הכל הלך. לקחת לי אותו ודרכת עליו

ואני נתתי לך ושתקתי.

נמאס לי, מהיום דברים הולכים להשתנות. מהיום אתה כלום בשבילי כמו שאני בשבילך.

אתה יכול ללכת, אם אתה כל כך רוצה. כל הזמן אתה מנסה לברוח ממני, כאילו אני כולאת אותך

ואתה זה שכולא אותי. אין לי אוויר, כל היום אני מתאפקת אפילו לא לנשום, כדי לא לעצבן אותך, כי אתה תריב איתי

כי אתה תחפש אותי, כל דבר.. אני תחת זכוכית מגדלת ומתחיל להיות לי חם.

אני חנוקה, רע לי.

וויתרתי על הכל בשבילך, היית אמור לפצות על הכל, היית אמור למלא את החסר.. ופשוט השארת אותי בלי כלום..

לך יש הכל, חוץ ממני.. גם אותי יש לך בתור סמרטוט.. לא שאני כל כך חסרה לך. אני הרי כלום, ושום דבר. ובמקום להיות שם בשבילי כשאני מתפרקת, אתה עוד יותר מוריד לי את הבטחון,

ומקלל וצועק ורב על שטויות. המצב גם ככה מספיק חרא, אני לא צריכה שתוסיף לי עוד..

אתה רק מוכיח כמה לא אכפת לך בזה שאתה מחפש ומחפש לריב, במקום להתאמץ כל כך ולנסות לשמח אותי.

ואחרי הכל, אני זאת שמפתיעה ואני המקורית ואני תמיד עושה בשבילך..

מתי אני קיבלתי ?

אולי בחודש הראשון שלנו.. מאז עברה שנה וחצי..

הדימוי העצמי שלי רק יורד עם הזמן, והזמן גם גורם לי להרגיש מכוערת וטיפשה. 

אם אחרי שנה וחצי, אתה מסתכל על בנות אחרות, משהו אצלי לא בסדר.. 

וכל הזמן אני מאשימה את עצמי, לא מגיע לי זה פשוט לא מגיע לי

אני חוזרת על זה וחוזרת על זה.. ואני עושה את זה לעצמי.

מה שכל כך עצוב זה שאני פשוט כל כך אוהבת אותך בשביל לתת לך ללכת.. אבל כנראה שאין לי ברירה

אתה לא אוהב. 

אם באמת היית אוהב הכל היה שונה.. ככה לא מתייחסים לבן אדם שאוהבים..

ונמאס לי, והגוף שלי כבר מתמוטט, וכל המערכות שלי קרסו.

הייתי באמת חזקה, אבל גם לי נגמר הכוח.. ואני באמת לא יודעת איך אני ממשיכה מפה..

בסופו של דבר יהיה טוב..