צהריים טובים! 
פוסט יום שישי מס' 2!
מה יש לנו בפוסט?
- סיכום סדנת כתיבה מס' 2.
- סיפור חדש! > עלה בתאריך 23.11.12
- תחרונת כתיבה קטנטנה במתכונת שונה מהרגיל, המקומות מוגבלים!
- תוצאות הסקר הקודם וסקר חדש!
- תוספת ביום שישי, 23.11.12- כותבים לתושבי הדרום.
בהנאה! 
••••••••••••••••••••
סיכום סדנת כתיבה מס' 2.
העתקתי את המייל בדיוק כמו שקיבלתי אותו, מקווה תצליחו לעקוב ולהבין. כמו שהוא כתב- זה קצת מבולגן הפעם. נשרוד.
"> קצת על משמעות, קצת על נרטיבים, קצת על הרבה דברים מסביב.
תחילה התנצלות: המחשב שלי עדיין לא מתפקד בשלמותו, ולכן את כל הסריקות, הסיפורים והדברים-שבטח-רציתי-לשלוח-לכם-אבל-שכחתי-מהם – את הכל אשתדל לשלוח מאוחר יותר. בינתיים אני כותב לכם סיכום קצר שיכול לעזור, ועושה את זה ממחשב של חבר. בשביל זה יש חברים, הרי.
הדברים יהיו מאוד מבולגנים, לא מסודרים, ראשי נקודות וכאלה. מוזמנים לשאול ולבקש הסבר על כל דבר. באמת. אני מצטער שזה ככה, אין לי זמן לכתוב את זה מסודר יותר.
ובכן, תמר, כפרה עליה, גרמה לי להרהר על עומס המלל שאני מעמיס עליכם בנסיון להסביר דברים פשוטים כמו 'איך עובד סיפור' ו'איך כותבים סיפור'. בסופו של דבר, אף אחד לא עמד והסביר לשייקספיר, להומרוס או לגרוסמן איך סיפורים עובדים, ובכל זאת הם הצליחו לכתוב סיפורים טובים. בשביל מה, בכלל, צריך את הדברים האלה?
אין לי תירוצים טובים, מלבד העובדה שהעולם המודרני [הפוסט-מודרני] מבנה לנו סיפורים ומשמעויות שלא היו קיימים עד עכשיו. מכיון שרובינו לא באמת חיים בצורה פוסטמודרנית (אל תנסו את זה בבית), אנחנו עדיין משתמשים בסיפורים קלאסיים, שעבדו אלפי שנים וגם ימשיכו, ככל הנראה. למרות זאת, הבנה מהו סיפור בדיוק ואיך הוא עובד, כך לעניות דעתי, עוזרת להבין למה יש דברים מסוימים בסיפור. עוד לפני שנבוא לבחון מהי משמעותו של מוטיב, נוכל להבין למה יש מוטיבים בכלל, ולמה יש להם משמעות. סתם, דוגמה.
עכשיו, ספציפית לגבי שתי הסדנאות הראשונות: הסדנה הראשונה עסקה בשאלה המטופשת 'על מה לכתוב', וליתר דיוק: 'כשאנחנו מספרים סיפור, על מה בדיוק אנחנו מדברים'. הסדנה השניה עסקה בשאלה הלא-מטופשת 'מהי משמעותו של סיפור', שהובילה אותנו לתפישה שלסיפור יש משמעות כלפינו, וממילא, שיש לסיפורים משמעות בתוך החיים שלנו. אם כמיתוסים ואם כתפישת מציאות 'אובייקטיבית'. ובשתי מילים: הראשונה עסקה ב'מה', השניה עסקה ב'למה', והבאות יעסקו ב'איך'.
ובכן.
פתחתי את הסדנה בתרגיל כתיבת רצף על המילים 'החיים הם'. לצערי, לא הספקתי להגיע לזה בהמשך הסדנה. המטרה הייתה ליצור כאוס שסובב סביב 'החיים', כלומר שמגדיר את החיים על ידי רצף אסוציאטיבי, ואז לבקש ממכם למפות אותו, כשנגיע לדבר על מפות שעוסקות בכאוס. אולי טוב שלא הגעתי לזה, כיון שהטכניקה דורשת כלים שלוקח הרבה זמן ללמוד אותם. (למעוניינים: קחו את הרצף הכאוטי, בליל המילים שלכם, ונסו לעבור עליו ולמצוא חזרות. מילים שחוזרות, ביטויים, רעיונות שסובבים סביב אותה נקודה. אחר כך נסו למקם אותם במרחב בצורה דו מימדית, כלומר על ידי ציור של המיקום שלהם ביחס למילה המקורית. השלב השלישי הוא לסדר מחדש את המילים, כך שתיוצר תמונה הגיונית-לכאורה של בליל המילים המקורי שעשיתם. מנפים את הזבל ויוצאים ממנו לאמירה.)
הרהרתי קצת על מחול בתור חוויה חד פעמית: חוויה של חוסר אונים, שנובעת מהעובדה שמתרחש מולי משהו ואני מנסה כל הזמן למצוא בו סדר ולהעניק לו משמעות. במאמר מוסגר, אולי משמעותו של המחול הוא בדינמיקה, בתנועה ה'אמיתית' שלו. לא בייצוג של תנועה. כלומר, כל משמעות במחול מעקרת מהחוויה שלו כמפגש עם הגוף, ומעבירה אותו למפגש עם שפת הגוף. לא משנה. מי שזה מעניין אותו, שיגיד ונדבר על זה.
הזכרתי שדיברנו פעם קודמת על הכאוס ועל קיומו. כלומר, על העובדה שמול כל דבר שכתבתי – וייצגתי אותו, בכך – יש לי אינספור פרטים שלא הזכרתי, במרחב ובזמן. דיברתי על זה שהכאוס הוא במציאות, כלומר, יש לי מרחב אפשרויות אינסופי, במציאות, שמתוכו אני בוחר מה להכניס או לא להכניס לסיפור.
מכאן יצאתי לחיפוש אחר משמעות. שאלתי מהי משמעות. למעשה שאלתי 'איך נוצרת משמעות', אבל זו שאלה גדולה יותר. בכל אופן, נתתי הסברים לא מאוד מלומדים באבולוציה: האדם מחפש סדר, כדי לחזור את העתיד, לתפוש זמן בצורה כוללת. כך הוא מכליל דברים ויוצר סדר ברצף, מתוך נסיון להוציא מתוך הסימנים משהו שיגיד לו דברים גם הלאה. לדוגמה, אם קורה משהו ויורד אחריו גשם, האדם מניח שגם בפעם הבאה שקורה הדבר הזה, ירד גשם. בעצם יש לנו כאן שלשה שלבים: א. האדם קולט שיש 'מחר', כלומר, שיש זמן. ב. האדם לוקח את המפגש הקונקרטי, הרגעי והממשי עם המציאות, ויוצר ממנו כללים. מכניס אותו לזמן. ג. האדם מזהה תבניות וסמלים גם במנותק מהזמן.
אם כן, יש לנו תהליך אנושי למפות, באופן תמידי, את הכאוס. מפה היא, בעצם, אשליה של סדר. אנחנו מנסים לסדר את המציאות בשביל שנוכל להתמצא בה, והמפה מסמלת את הנסיון הזה. (רואי: המפה אינה ייצוג של סדר, כיון שהיא לא נוגעת בממשי. היא ייצוג של הנסיון לסדר.) מלבד מפות, אנחנו מנסים להתמצא בכאוס, ובשביל זה אנחנו מנסים לסדר אותו כל הזמן. אם זה לסדר את החדר, אם זה לסדר את הלו"ז, ואם זה לכתוב בפרקים ובפסקאות. הזכרתי גם את הקדושה (שהיא משמעות עודפת, שנובעת משליפה מהרצף לטובת משהו אחר), דגלים, צלבים, כנסיות, מסגדים, ובכלל שליטה במרחבים ונסיון למפות אותם. פרטים נוספים בקישורים, אם אספיק.
אם כן, הגעתי לזה שכל דבר שנשלף מהכאוס למעשה מכיל משמעות. יש מליון אבנים, ואלה היוצאות דופן הן אבני החן. דברים שמשמעותיים לי נשלפים מתוך הרצף, ודברים שנשלפים מתוך הרצף – הופכים להיות משמעותיים בהכרח. לדוגמה הבאתי את האפרוחים, את הפקחים ברכבת הקלה ועוד.
עכשיו הגעתי לפואנטה: כיון שכל סיפור הוא שליטה של מקרים ופרטים ספציפים מתוך הכאוס, כל סיפור למעשה טעון במשמעות, וגם הפרטים שבו.
הדגמתי את זה על הסיפור של סלינג'ר, 'יום נפלא לדגי בננה'. טענתי שהפרטים שמובאים בהתחלה הם חסרי משמעות, ומקבלים את משמעותם בגלל ההתאבדות שבסוף. המוות מנכיח חזרה את הפרטים: אני הולך לבדוק מה קרה, וכך אני מגלה שיש משמעות לכל הפרטים שבהתחלה חשבתי ל'לא חשובים'.
רציתי לדבר קצת על מיתוסים, אבל ממש לא היה זמן. רק רציתי להגיד עליהם שמיתוסים מכוננים את חייהם של אלה המאמינים בממשותו של המיתוס (נניח, אקסית מיתולוגית), כיון שהם חורגים מהרצף של 'הטבע' ובכך מקבלים עודף משמעות. כלומר, התערבותו של האל או הכוחות העל טבעיים במציאות היא כל כך חריגה, עד שהיא טעונה בעודף של משמעות. יותר ממה שיש בסיפור רגיל. בעידן המודרני התבצעה המרה של החריגה הזאת לדברים אחרים (לאום, עקרונות, אגדות אורבניות וכדומה), אבל העקרון נשאר.
משם עברתי לנרטיבים. הסברתי מהו נרטיב (הצורה בה אני מספר את הסיפור), הדגמתי על הסכסוך הישראלי פלסטיני: ציר הזמן שונה, וכך גם הקונפליקט שונה, וההצעה להתרה שונה. הדגמתי גם על 'ההוביט' בפני עצמו, מול 'ההוביט' כחלק משר הטבעות. אחר כך ניסינו את עיקור הנרטיב על כיפה אדומה והלך יופי. חשוב להבין שנרטיב מורכב ממכלול של משמעות במציאות, ושפירוקו נובע מהכללות של דברים אחרים בציר הזמן או בציר המרחב שלו. כלומר, להוסיף דברים לפני או אחרי, או להוסיף פרטים והתרחשויות שקרו בו זמנית.
באותה נשימה: יש נטיה לסופרים מתחילים להכביר בפרטים סמי-מצחיקים. נניח שהגיבור התיישב על כיסא, אני חייב להעיר הערה צינית על הכיסא. זה מעניק לכיסא משמעות שלא שייכת למשמעות הכללית של הסיפור, מסיטה את תשומת הלב והורסת הכל.
הממ. יצא טיפה מבולגן, אבל אני חושב שזה נותן תפישה כללית על מה שהלך בסדנה. אני חוזר ומבקש: אנא, אם לא הבנתם משהו, תגידו. אפשר לשלוח גם מייל אישי, אלי, ולהגיד. אני אשלח הסבר לכולם. באמת שאני אשמח להבהיר כל דבר, להדגים ולשלוח למקורות נוספים לעיון.
[ זה עוזר לי לא פחות משזה עוזר לכם.] "
זהו :)
הוא אכן נתן לנו 2 משימות. לכתוב על "החיים הם..." ועל שינוי הקונפליקט בסיפור "כיפה אדומה". שני הקטעים יצאו לי ממש נחמד, ואתם מומזנים גם לתרגל את זה ואפילו לשלוח לי ולהראות לי מה יצא לכם! D:
••••••••••••••••••••
תחרונת כתיבה קטנטנה!
הפעם זה יהיה שונה. אבל לפני השוני, אני מציגה את המשימה.
הדבר החשוב ביותר, שבלעדיו סיפור בכלל לא יכול לעמוד על הרגליים הוא בעצם יכולת התיאור בסיפור. אין לנו תמונה המספרת סיפור, אירוע שאנו רואים בעיניים, קטע שאנחנו שומעים באוזניים. המיומנות היא להצליח ליצור מציאות, תחושות, רגשות ומראות רק בעזרת המילים, להן יש כוח עצום.
למשימה הזו אני רוצה שתבחרו תמונה וכל מה שתעשו זה רק תתארו אותה! בלי לבנות עלייה סיפור עלילתי במיוחד. צריך שיהיה סיפור אבל עיקר הקטע הוא התיאורים. הכוונה היא- תיאור של הדברים הפיזים, למשל; בקידמה של הכיתה ניצב לו סיכא בגווני אפור מלוכלך, חלונות מסורגים משקיפים אל עבר עצים ירוקים, מימין שולחן מקושקש וחלוד...וכודמה. אך זה לא מספיק, עליכם לתאר גם את התחושות שהתמונה, המקום המתואר, הדמות המתוארת מעוריים בכם. למשל; הרגשתי תחושת שעמום וחנק בכיתה המשעממת. תנסו כמה שאתם יכולים להכניס את הקורא אל תוך התמונה.
לאחר שסיימתם לכתוב, צרפו בפוסט שלכם קישור לתמונה, לא את התמונה עצמה!!! יהיה מעניין לקרוא את התיאור שלכם, להתחיל לבנות את התמונה בראש ובסוף לגלות כמה היינו קרובים למציאות האמיתית של התמונה. המטרה היא להצליח לגרום לקורא לראות בראשו את התמונה בדיוק כפי שהיא מופיעה.
אני לא אשפוט את את הקטע שלכם רק אגיד כמה הרגשתי שהתיאור קרוב למציאות של התמונה וכמה לא. המנצח יהיה מי שהכי היה קרוב להעביר את התמונה ברובד הפיזי והרגשי, מחשבתי בצורה האמתית ביותר. וכמו כן אערוך הצבעה שכל אחד יוכל גם לקרוא ולדרג את הקטע הטוב ביותר לפי הדרישות הנ"ל.
המקומות מוגבלים ל7 משתתפים ב ל ב ד!
יש להגיש את הקטע עד ליום חמישי, 22.11, ליום רביעי, 28.11 אין אפרות לקבל הארכת זמן. מצטערת, תקופה לחוצה.
יש להגיש בקישור ישיר לקטע שלכם בבלוג/ לאימייל שלי (מצורף ברשימות).
מומזנים לשאול שאלות וכמובן להירשם.
נרשמים:
1. נלי- הגשה
2.. ג'ינג'ית- הגישה במייל
3. הריט-הגשה
4. הכותבת האנונימית-הגשה
5. fascinating- הגשה
6.
7.
-הסקר הבא יהיה הצבעה לקטע שהצליח לקלוע בצורה הטובה ביותר לתמונה! הסיפורים יעלו בפוסט השבוע ביחד עם קישורים לתמונות-
••••••••••••••••••••
סיפור חדש!
הסיפור הוא כמו המשימה שנתתי לכם לתחרות. קחו זאת בתור דוגמה, ואולי זה יעזור לכם יותר טוב להבין מהן בדיוק הדרישות.
שלכת/ לאמפי
את הדשא הירוק והרענן כיסתה שכבה מבולגנת של עלי שלכת בגוונים חמים ומזמינים של חום, אדום, כתום ומעט צהוב. היה אפשר להניח רק בעצם ההתבוננות בהם שהם מונחים שם לא מעט זמן וכבר נערמו זה על גבו של זה. צורותיהם של אותם עלים היו מפותלות וחתוכות, כאילו כורסמו בקצותיהם בשיני חיה זעירה ורעבה.
מצדו הימני של אותו דשא עטוף בשמיכת עלי השלכת, ניצבו להן זוג נעליים פתוחות ברובן ואטומות רק באזור אצבעות הרגליים. היא אהבה לכנות נעליים כאלו "נעלי סירה", על אף שאחותה התעקשה על שמן כ"נעלי בובה". בעיניה זה לא היה משנה, וכשהניחה אותן על אותה שכבת שלכת בכדי לרוץ ולקפוץ באוויר הפתוח של הסתיו הניחה אותן סמוכות זו לזו כאשר נעל ימין ישרה יותר מנעל שמאל האלכסונית במקצת.
היא אהבה את הנעליים הללו יותר מכל זוג נעליים אחר שאי פעם היה לה. אולי בשל צבען השחור והקודר שהופך להיות מעט מהודר כשעל כל נעל נמצאות להן שתי שרשראות זהב עדינות ולקצותיהן מטבע זהב שטוח וחלק המקשטות את קדמת הנעל. בדיוק איפה שמסתתרות להן אצבעות כף הרגל.
ורגע אחד לפני שפרצה בדילוגים שמחים אל תוך אווירת החום והשלכת, נתנה מבט אחרון בזוג נעלי הסירה שלה, על ערימה דקיקה של עלי שלכת מרהיבים המכסים את הדשא הירוק שכנראה ויחזור לקדמותו רק כשכבר תבוא הרוח הקרה והמקפיאה של החורף ותעיף אותם משם. מי יודע לאן...
ועכשיו.... נסו לדמיין את התמונה בראשם כפי שתיארתי לכם.. דמיינם? הכול במקומו? יופי... לחצו בקישור הבא וגלו כמה הדמיון שלכם קרוד למציאות או במילים אחרות כמה הכתיבה שלי העבירה לכם את התמונה במדוייק...
התמונה
אשמח לתגובות!
••••••••••••••••••••
תוצאות הסקר וסקר חדש.
תוצאות הסקר "מאיפה אתם מקבלים השראה לכתיבה?"
1. מהמציאות היומיומית שאני רואה (7)
43.75%
2. מהדמיון שאני אוהב/ת ליצור לעצמי (4)
25%3. ממוזיקה שאני מאזין/ה לה (
1)
4.מסיפורים/ ספרים שאני קורא/ת (2)
12.5%
5. אחר (2)
12.5%
סקר חדש:
שאלת השאלות!
מה אתם יותר אוהבים?
לקרוא או לכתוב? או אפילו גם וגם?!
בואו להצביע פה.
••••••••••••••••••••
כותבים על המצב בדרום
ג'נג'ית היקרה נתנה לי רעיון מקסים.
אבקש מכם לכתוב על ההרגשה שלכם בשל המצב בדרום. זה יכול להיות כל דבר, אך כמובן יש עדיפות לסיפור.
המטרה שלי לאסוף קטעים ולאחד אותם בפוסט אחד.
התחושות שלכם בזמן אזעקה, כשאתם צופים בחדשות, שומעים על טיל שנפל, פיגוע, הרס של בניין, חיילים המקריבים את עצמם, אולי אחדות ישראל במצבים הקשים, ערבות הדדית, התמודדות... ולצערי- דברים דומים.
רצוי על המצב פה בארץ, אך אם יש לכם משהו להגיד גם על המתרחש בעזה- מי ימנע מכם?
את הקטעים שלכם יש לשלוח עד יום רביעי הבא, עוד שבוע בדיוק למייל שלי (מופיע ברשימות), ובפוסט יום שישי כל הקטעים יופיעו.
לאות הזדהות ותמיכה...
תודה
••••••••••••••••••••
וזה הסוף, מקווה שאהבתם! 3>
אני שולחת חיבוקים וחיזוקים לתושבי הדרום!
תדעו שכל עם ישראל איתכם בלב ובנפש, מאחלים לכם שקט ושלווה בעזרת ה'!
שהקב"ה ישמור על האזרחים היקרים ועל חיילי צה"ל המקריבים את נפשם!
שלא נדע מצרות.
שבת שלום ומבוכרת,
לאמפי ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
