מזכירה שאהתגרים הם לא להגשה ולא ניתנת עליהם ביקורות. היא בשבילכם, לפתיחת הדמיון ושכלול הכתיבה.

אתגרוני כתיבה זו לא בעיה לפרסם ולא צריך זמן רב בשביל זה, לכן אחייה את הבלוג באתגרוני כתיבה.

והאתגרון להפעם לקוח מהמשימה האחרונה שניתנה לנו בסדנת הכתיבה העשירית והאחרונה.

צאו החוצה. אל תרמו. באמת, צאו.

כתבו: -2 חפצים, המיקום ולמה הם משמשים.

- 2 מרחבים שונים שהם לא דרך לאנשהו (מקום, כמו חנות, פארק, בריכה, וואט אבר).

- תיאור של שלושה אנשים.

- 2 סימנים (למשל פעמון הערכבת המכריז על בואה).

- סיטואציה אחת לא קשוה לשום דבר ממה שכבר כתבתם.

רק אחרי שכבתם דברים אלו גשו לחק השני של המשימה:

בחרו רגש שלכם כלפי מישהו. כל רגש, כלפי כל אחד.

עכשיו, כתבו מכתב לאותו האדם המתאר את הרגש שלכם באמצעות החלק הראשון של המשימה ומה שכתבתם (חפצים, מקומות, אנשים וכו'...) מבלי להגיד במילים מפורשות את הרגש שבחרתם. בחרתם באהבה? אל תכתבו שום דבר שמזכיר מילים כמו "אהבה", "אוהבת", "לאהוב" וכו'.

מאתגר!

בהצלחה רבה, זה מאוד כיף, תנסו!

אתם מוזמנים לשלוח לי את הקטעים שלכם, מעניין יהיה לראות מה יצא לכם!

המשך שבוע טוב,

לאמפי ♥

דרך אגב, אשמח לפרסם בעריכה את הביצוע שלי למשימה :)

הביצוע שלי למשימה- 28.2.2013-

* אחרי שכל אחד כתב את המכתב שלו הוא נתן אולו לזה שמימנו. מי שקיבל את המכתב היה צריך למחוק דברים שלא נראים רלוונטים ולהסיק מה הייתה התחושה.

X,

עוד מכתב אלייך. אני כבר הפסקתי לספור אבל אני מניחה שזה יהיה עוד אחד מבין רבים. אני לא מתכוונת לחדש לך שום דבר, אבל אני רק רוצה שתדעי, שתשמעי (תקראי) את זה ישר ממני. אז X, את והוא כבר שמונה חודשים ביחד (בדיוק מלפני שלושה ימים)\ איך אני מרגישה לגבי זה? טוב, זה קצת מסובך.

אני מרגישה כמו בירידה מלאה בהסחות דעת, מצדיי אנשים, רעש, מוזיקה מחרישת אוזניים, עשן של נרגילות בטעמים נכנס לי לריאות ומקשה עליי לנשום. לאף אחד לא אכםת, כי כל אחד עסוק בעצמו, עסוק בהנאה ובאושר שלו.

אני כפשוטה ומשועממת שמחפשת אחרי משמעות, אחרי טעם, אחרי מטרה, אחרי משהו- שאולי אני בעצמי לא מצליחה להבין.

כמו בחורה שלבושה בפשטות, בג'ינס, בחולצה לבנה, שיער קצר ומשקפי שמש בכל שעות היממה. פשוטה. אחת כזאת שמתנהגת הכזאת בנאליות למרות העובדה שהיא נמצאת במקום חי ומלא אנשים. כי היא מסתבכת. היא לא יודעת מה היא רומה, מה לעשות ולאן לפנות.

אני פסל שמוצב גבוה מעל כולם. רואה הכול, משלים עם הכול- כי אין ברירה, אני פסל, שאין לו שום השפעה. וזה פסל חזק- כמו אריה עם כנפיים, רם ונשגב, אך שותק. נותן לכולם לזרום על הכול, והאושר שלו... הוא עוד יגיע. אבל הוא לא זז. הוא תקוע.

הקשר שלי איתך הוא לא פשוט. ואפשר לדמות אותו לאוזניות שקשה לפרום, אבל רוצים לפרום. אך הן, הן מתקשות להיפרם, להפוך להיות פשוטות וקלות. משהו סיבך אותן,ואף אחד לא יודע בדיוק מה.

אבל יש לי תחושה שלמרות הכל הגוף שלי רוצה לרקוד ולהפיג את כל השעמום. כמו מלצר שמנסה לבדר את חבריו למשמרת מתי שאין כבר לקוחות. הוא שכוח מהכול ויודע- הוא מאושר על מה שנתנו לו החיים.

-אני-

התחושה: בלבול.

טוב, עבר חודש וקצת מאז, דברים טיפה השתנו. יהיה כיף לנסות שוב.