לילה/ לאמפי

לילה עלה אל הרחוב.

מתנגנת בו מנגינה שקטה.

אוטובוס אחרון דוהר על הכביש.

צרחות מבית אחד כשנכנס גול לשער.

בכי של תינוק.

נביחה של כלב.

הלבנה מאירה את השמיים, מאירה את הכוכבים.

מנורות הרחוב הצהובות משרות אווירה של חום.

קריר, אבל לא כל כך בשביל סוודר.

הטל יורד ושוטף את העלים, את גגי המכוניות, את הכל.

לפעמים יש לה רצון לצאת החוצה יחפה ולרקוד על המדרכות,

כשאף אחד לא רואה.

ככה,

באמצע הלילה.

העייפות משתלטת, עלייה לאגור כוחות ליום המחר.

לילה,

הוא יעלם מיד בבוקר, וישוב.

איזה מזל. 

לילה טוב,

לאמפי  

* אילו בדיוק הקטעים הפשוטים שאני כל הזמן אומרת "הלוואי שיהיו לי בבלוג הכתיבה שלי"... אז מה שלא ישבתי על הקטע הזה שעות ושאין בו חריזה. הוא נכתב ברגע. רגע שלא יחזור על עצמו לעולם.

הסבר היצירה בעבודת הגמר באומנות המבטאת את הטקסט:

הרגליים הגדולות הן המרכז, מבטאות את החופש ללכת, לרקוד, לטייל.. גם בלילה. לעומתן הכל קטן. הירח, המנורה- שמעניקים אור בתוך הלילה החשוך.