נתחיל מזה שישנתי קקה בלילה. סליחה על הבוטות, אבל אני שונאת לילות שאני לא נרדמת בהם כמו שצריך. אפשר להאשים את שנת הצהריים (כולה שעתיים), את הלחץ בלימודים (שתי מתכונות ובגרות בשבוע הבא) ועוד כל מיני דברים למיניהם. ואפשר גם "להאשים" אותך.

רגע לפני שעוצמת את העיניים ונרדמת, רוצה להגיד לך כל מה שאני חושבת. רוצה לשתף אותך בסערות נפשי, רוצה שתשמע את דפיקות ליבי.

רוצה שתקשיב למה שיש לי לומר, איך התחושה שהפכת למישהו מסתם איש זר. איך המחשבות שלי לא מפסיקות לרוץ בראשי, על איך זה היה אם הייתה פה איתי.

רגע לפני שעוצמת את העיניים ונרדמת, רוצה להגיד לך על מה אני חולמת. רוצה שתקשיב לכל תקווה אצלי בפנים, כדי שיום אחד תוכל להגשים. 

רוצה להביט לך במבט העמוק, לשמוע מקרוב את הבכי ואת הצחוק. רוצה להרגיש את היד הגדולה והמחממת, את החיבוק המגונן בו אני נאחזת.

רוצה להרדם בין שתי זרועותייך ולא לשכוח לעולם את טעם שפתייך.

כי רגע לפני שאני עוצאת עיניים ונרדמת, רוצה להראות לך עד כמה שאני אוהבת...

מזמן לא כתבתי פה בבלוג אישה משהו כזב קצת יותר בסגנון "בלוג אישי" (שהוא קצת בקבר אם לומר את האמת.)

יאללה ללמוד לתנ"ך