טוב אז קיבלתי השראה וכתבתי קטע... ולא ידעתי מה לעשות איתו אז העלתי אותו לפה....
תנו ביקורות בונות XD
חלק 1: הוא
כבר שנה שאני מתבונן בה. שנה שלמה שבה כל מה שאני עושה זה להסתכל עליה ולאהוב בה הכול.
לאהוב את צבע הטורקיז של עיניה. את הצורה שבה היא מסיטה את שערה. את טווי פניה.
אני כל כך רוצה שתראה שאני שם, שתשים לב אליי. אבל היא לא תראה שאני שם.
הסיבה פשוטה. אני פשוט לא שם.
בלילות אני חושב על כך שאני רוצה אותה
. שאני רוצה לחבק אותה. שאני רוצה להתכרבל איתה.
אבל זה אסור.. האהבה ביננינו היא אסורה...
בזה זה נגמר... אבל יש עוד קטע XD
חלק 2: היא
אני רוצה לחזור. אני צריכה לחזור. אני חייבת לחזור.
אני לא יכולה בלעדיו. הוא האוויר שלי לנשימה, בלעדיו אני פשוט... פשוט לא קיימת.
אני יעשה הכול- הכול כדי לחזור להיות איתו להרגיש את הידיים שלו סביב הגוף שלי עוטפות אותי, את השפתיים שלו מרפרפות סביב צווארי,
את הלחישות הנעימות באוזן שתמיד דגדגו אותי וגרמו לעור שלי להצטמרר.
אני מתעגעגת. להכול.
ויש עוד אחד XD
חלק 3: עוד איזה אחד מהצד
אסור שהיא תדע מי אני. היא כבר גם ככה גילתה יותר ממה שהיא הייתה צריכה.
נכון, אז אני יוצא עם החברה הכי טובה שלה, אבל... אף-פעם לא חשבתי שהיא תחשוב בי ככה. אף-אחד אף-פעם לא חשד בי ככה!
היא שמה לב לתחבושת על המפרק שלה, היא שמה לב שאני קצת חיוור מידי. זה לא הרבה אבל זה מספיק.
אני חושב שאני צריך להתנחם בעובדה שהיא חושבת שאני ערפד. חחחח... זה מצחיק אותי - כי אני לא.
אני לא משו מזוהה, אני אל ערפד, ואני אל סתם שמו על-טבעי, אני מזן שבואו נאמר בלתי אפשרי למצוא... אני שילוב של.... של....
אפילו אני לא יודע איך לקרוא לזה. אבל היא גילתה עליי ואני חייב לפעול.
כמובן שהכי קל זה פשוט להרוג אותה אבל אז חברתה (זוגתי) תתחיל לשאול שאלות מיותרות ואני סתם אסתבך.
אני יכול למחוק לה את הזיכרון אבל... אני אל יודע אם היא חסינה מפני זה.
אני אסכם את זה ככה: נדפקתי!
אז.. אממ זהו? XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
