writing is life

זה יהיה קצר,פשוט הייתי חייב לכתוב על זה.
יש פה הרבה בלוגרים שהחיים שלהם לא עשו עמם חסד.
חלק החיים קשים יותר וחלק פחות אבל עדין קשים.
ואני קורא את הפוסטים ופשוט אומר לעצמי "באותה מידה אני הייתי יכול לרשום את זה".
אבל אני לא רושם.
יש לי חיים נורמאלים בלי קשיים בחיים.
יש לי אבא ואמא.
אנחנו לא חיים בעוני.
ההורים שלי לא הכו אותי.
אז רק רציתי להגיד תודה(לאלוקים,לאמא ואבא וכל הקשורים בזה)על שזכיתי לחיים כאלה.

נ.ב:זה לא פוסט של "לי יש חיים כאלה ולחלק אין",פשוט רציתי להגיד את זה וזה המקום הכי מתאים.