כל מי ששמע על הישראלי שנמצא בעזה שירים יד.
כולכם הרמתם? יופי.
כל מי שברגע ששמע שהוא אתיופי, נשאר עם יד למעלה, אבל ביד השנייה היה עם הפלאפון וחיפש תמונות חמודות של חתולים, שיעמוד.
אני לא יודע כמה עכשיו עמדו.
אני יודע שאני הייתי עומד.
ואני גם יודע שאני לא היחיד.
תמיד שזה מישהו "משלנו", כולם נחלצים לעזרה.
הפגנות, דפי פייסבוק, קריאה לממשלה להתפטר (מה אשמה הממשלה? אהה,היא תמיד אשמה).
כי זה אחד "משלנו".
אבל ברגע שאתה שומע שזה אתיופי.
ועוד אחד עם שם משפחה אתיופי דיי כבד (מנגיסטו, למי שלא ידע).
האהדה קצת יורדת, ואף אחד לא יודע למה.
נכון שאתיופים הם גם חלק מאיתנו.
נכון שכואב לנו עליו.
אבל בבקשה, תסתכלו במראה, תסתכלו לעצמכם בעיניים.
נכון כואב לכם פחות?
*אני יודע שלא כולם כאלה. יש המון אנשים שכואב להם באותה מידה גם אם אלה היו חטופים אחרים, אבל אני מקווה שהבנתם את נקודת הפוסט.
*אני גזען? כנראה שכן. אף פעם לא ניסיתי להציג את עצמי בתור מהטמה גנדי.
*יכול להיות שחלק מהחוסר כאב זה כי הוא לוקה בנפשו ועבר בעצמו לצד העזתי "נו,בעיה שלו!". אז אני חושב שגם במקרה כזה, אם זה היה חטוף אחר, קצת יותר לבן, התגובה הייתה שונה.
*שתיהיה לנו שבת שלום, ושמנגיסטו (וגם הבדואי, שאין לי מושג איך קוראים לו, ולצערי אני לא מתעניין) יחזור הביתה בקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: